גאון יעקב עירובין שעה

גמר':

בד' אמות אדם רוצה לזלפן פירש"י וכיון דרוצה לזלפן א"נ שפי לא מתקיימא מחשבתי'. וכן פירש"י אמתני' בביב וא"נ לא תיימי דיש בו מים מבע"י כיון דרוב ימות השנה עשוין לבלע ה"נ לאו להכי איכוון ולא נתקיימה מחשבתו וכן פירש"י אהא דלשפוך דהיינו טעמא דעוקה שנתמלאה דאיכוון דלתיימי. וקשיא היכי דאיכא מיא בחצר וכבר איזלפא או בביב או בעוקה ולא תיימי הא לא שפיך אלא דליפקי ואיקיימא מחשבתי' אלא כהריט"בא דאמר כיון דאורחי' לזלף ושפיכה לא שכיחא ולא גזור בי'. וכן אמרי הרשב"א והריטב"א אהא דאדם עשוי להסתפק סאתים בכל יום לפי שאינו רגיל להסתפק יותר מסאתים מים ביום ולמה שאינו מצוי ורגיל לא חששו. והיינו דתקנתא דעוקה לא עבוד רבנן אלא אשפיכה דאורחי' ותדירא וכל דלא תדירא לא עבוד בה רבנן תקנתא ולא גזור בה. והכא לא תדירא דליהוי בה מיא ואהא לא גזור. ואי קשיא חצר דדיירי בה טובא מאי איכא למימר. תריץ הא כולהי בהדי הדדי לא עבידי דשפכי וכי שפיך חד מקמי שפיך אידך תיימי מיא ואידך זלופי הוא דקא מזלף:

ב:

פחות מי' שופכן פירשה הריטב"א שהרי אינה ראויה לזילוף שאינה ראויה לתשמיש של כבוד ואינה מזלפה אלא שופכן במקום שיצאו לחוץ כדי שלא יטנפו חצרו וכו' ע"כ. דאע"ג דלא חש לזלפה לקלקולה לא חייש. לרש"י הכא טעמא דאי שרינן כחו היכא דאיכוון לכך אתי למשרי זריקה בהדיא לר"הר ומדהרשב"א (עבוה"ק שם) משמע דהכא כל היכא דאיכוון חיישינן הואיל וחס על חצרו דלא לתקלקל וליפקי מיא אתי לאפוקי למיא להדיא לר"הר כי היכי דלא לתקלקל חצרו:

אריך וקטין איכא בינייהו. לרבה כיון דלא חשיבא לא מזלף לה וקשיא נהי דלא חשיבא לזלפה שיעורא דזילוף מיהא איכא ולא מקלקלה ותיהוי כימות הגשמים דשרינן משום דמקלקלה וקיימא ולא חס לקלקול חצרו הכא נמי הא לא חש כיון דבהכי לא מקלקלא אדרבה זילופא הא איזלפא וניחא כיון דלא חש לזלפה לא ניחא לי' בסינופא אפי' פורתא אפי' היכא דאיזלפא בהו א"נ בימות הגשמים דליכא קלקול כלל לא אחמור בה רבנן הכא דאיכא קלקול בטפי מסאתים לא שרו אלא בדאיכא תיקון ביה סאתים כגון דחזיא לזילוף ואיהו ניחא לי' בזילופא א"נ בימות הגשמים כולהי חצרות שרו הכא דפחיתי מד' ודאי אסירי. ד' דשרו לא שרו אל' ד' על ד' דניחא לי' בזילופא. ולמאי דבעינן למימר קמן דטעמא דרבה דלא סמכינן אתיימי זימנין דלא תיימי ולא שרי אלא בדניחא לי' לזלפא דאי לא תיימי האידנא ניחא לי' דליזליף אבל אריך וקטן לא ניחא לי' דליזלוף ולקלקל האידנא אבל בימות הגשמים לא קפיד כלל אקלקול:

הא מני רבנן היא. ובין לרבה בין לר' זירא ראב"י ורבנן בהא קמיפלגי רבנן סברי זילוף בעינן וביב דלא חזי לזילוף אסור אלא שופך לגג והן יורדין לביב דהו"ל כח כחו וחצר אי איכא ד"א על ד"א דחזי לזילוף שרי אבל אריך וקטין לא וראב"י סבר תיימי אע"ג דלא חזי וביב נמי ד"א על ד"א תיימי וכן חצר דאריך וקטין שפיר דמי וכי פליגי רבה ור' זירא באוקימתא דמתניתין הוא דקמיפלגי מר מוקים לה כרבנן ופחותה מד"א בין מד"א באורך בין מד"א ברוחב קאמר ומר דייק פחותה דמשיעורא משמע ומוקים לכולה מתניתין כראב"י וחסורא מחסרא. והיינו דהרא"ש והרשב"א ס"ל הלכה כראב"י דמשנת ראב"י קב ונקי ואריך וקטין לא צריך עוקא וביב ד"א על ד"א שרי לשפוך על פי' והרמב"מ ס"ל הלכה כרבנן חדא מדאמרינן מאי דחוקי' דר' זירא לאוקמה למתניתין כראב"י והרא"ש והרשב"א