גאון יעקב עירובין שעד

אין דין גזל בשבת הא בעה"ב אסיר עלי' ולא מיבעיא לרש"י דס"ל ליתנהו לבעלים אסרו לחורבה גופה ואפי' להר"י הכא בדאיתנהו לבעלים ומשתמשי בה קצת דודאי אסרי וכדאותיב רבה דאי אין דין גזל ניחא מתני' דאסרי אהדדי. אלא האי מיתר להשתמש מביתו מדין גזל מותר ואסרי אהדדי והאי אסור משום גזילה ולא אסרי:

מתני שמבחוץ צריך לקמור. פירוש רש"י שיפלו מידו למקום פטור אסברה לן הריטב"א וכן אמר משמי' דהראב"ד והרמב"ם אמר שלא תראה ברה"ר וכן אמר הרשב"א וכן אמר הריטב"א משמי' דהרשב"מ דקמירה דעוקה ודביב משום חשדא:

ר' אליעזר בן יעקב אומר ביב כו':

אווש כ"ע עלי' דהרשב"מ מהא דשמעתין והרשב"מ אמר לך ההיא ר' זירא אמרה ורבה פליג עלי' וקסבר בביב דכ"ע דלא בעי ראוי לזלף והכא היינו טעמא דרבנן שמא יאמרו צינורו של פלוני מקלח מים וראב"י סבר הואיל ורחוק ד' אמות מימר אמרי הני מיא לאו מחצר נפקי ורבא קאי כוותי' דרבה וכדבעינא למימר קמן והשתא להרשב"ם נמי סילון של עץ אסור נהי דחשדא ליכא כחו בר"הר איכא והא משום דתיימי מיא הוא דשרי כרש"י אלא הכא דאיכא נמי גזירה דחשדא אהא קאמר ראב"י דקמור ד' אמות בר"הר מהני ורבנן אסרי משום חשדא:

להרשב"ם עד כאן לא קאמר ראב"י אלא בביב קמור ד"א בר"הר דפי הביב דלצד ר"הר רחיקא ד"א מחצר אבל פי הביב דלצד ר"הר קרוב לחצר אפי' ביב מאה אמה בחצר או בגג דתימו מיא לא וקשיא הא דקאמרי רבנן אפי' גג או חצר מאה אמה. הא בהא לא פליג ראב"י אלא בחוץ לגג וחצר ד"א הוא דפליג כיון דרחוק מגג וחצר ובעינן דחוקי דהאי אפי' דאמרי רבנן לאו אדראב"י קאמרי אלא לאשמעינן דאפי' תיימו מיא בחצר או בגג אסיר ורבנן מלתא באפי נפשי' הוא דאמרי אלא רבי הוא דתנא למלתי' אדראב"י ולמימר דרבנן אסרי על פי הביב ולא שאני להו בין רחוק לקרוב ואפי' רחוק מחצר אסרי וכוותי' דרש"י מסתברא וראב"י בפיו סמוך לחצר נמי פליג וד"א בר"הר רבותא קמ"ל דאפי' כולה ביב ברשות הרבים שרי ורבנן רבותא קמ"ל אפילו מאה אמה בחצר אסיר:

הא דאמרי לרש"י סילון של עץ אסור דלא מיבלעי ואלא הא דתניא אחת לי עריבה ללישנא קמא דרבה בר רב הונא בגזוזטרא דעוקא משום דתיימי מיא. הכא בעריבה של חרס וללישנא בתרא אימא עוקא לא צריך תיימי ואפי' של עץ ולמאי דפרישן אנן התם אחצר דימות הגשמים קאי אבל עוקא אף על גב דלא תיימי השתא תיימי לאחר זמן. א"נ מינח ניחי הני מיא בעוקא:

לא ישפוך על פי הביב. פירש רש"י שמא יאמרו צינורו של פלוני מקלח מים:

והיינו דרבא דשמעתין. והריט"בא אמר לא התירו אלא ברשות הראוי לזילוף כו' והיינו דר' זירא דשמעתין וכן פירש רש"י התם וכדבעינא למימר התם. ואמר הריט"בא אבל שופך היא חוץ לב"ב והן יורדין לביב דהשתא נראה כמזלף:

ולהריט"בא שופך חוץ לביב דשרו רבנן לא שרו אלא בחצר ד"א על ד"א דחזי לזילוף אבל אין בה ד"א על ד"א לא ולא אשכחן מאן דליבעי הכי אלא כיון דשפיך לבר מביב ובביב איכא ד"א דתיימי תו לא צריך ואפי' למאן דבעי זילוף הנ"מ כי נפקי מחצר לר"הר אבל מחצר לביב ומביב לר"הר לא:

וכן שתי דיוטאות פירשה הראב"ד לענין צירוף ד"א כדאמר הריט"בא משמי' וכדאמר ה"ר יונתן והרשב"א (עה"ק שער ג' סי' ו'). ומקצתן עשו עוקא מלתא באפי נפשה היא: