גאון יעקב עירובין שעג

ליכא למיחש וללישנא בתרא קאמר קמ"ל אע"ג דלא חתימי כלל וע"כ נפקי כיון דלא קפיד דליפקי שפיר דמי והיינו דקשיא להו לרבותינו דאפי' ללישנא בתרא עד כאן לא קשרי הכא אלא משום דדמי לחצר בימות הגשמים דליכא למיחש למידי ולא קפיד עלי' דליפוק הא ניחא לי' דליפוק לא והרי ספינה דניחא לי' ושרי והיינו דאיכא מרבותי' דהריט"בא דאמרי ספינה כלישנא בתרא וקאמר קמ"ל דאפי' קפיד שרי משום דכחו בכרמלית לא גזור והריט"בא לא ניחא לי' בהא דא"כ פרושי הוה מפרש לה משום דכחו בכרמלית לא גזרו כדפריש בפרק חבית אלא כדאמור בתוספות:

וש"מ מדרבותינו דאפי' סמוך לרקק מים שברה"ר וכחו ברה"ר הוא כיון דלא קפיד עלי' דליפקי שפיר דמי. ולהרש"בא (עה"ק שער ג' סי' ו') דאמר דאיכא דאמרי לא אקילו בכרמלית אלא בספינה ששופך בדופנה משום דליכא למיחש לקלקול ספינה אבל בחצר חיישינן שמא יוציא וישפוך ביד מחצר לכרמלית ולא ישפוך בחצר שלא תתקלקל חצרו איכא למימר ספינה כלישנא בתרא והכא דלא שרינן אלא משום דלא קפיד משום דאי הוה קפיד חיישינן דלמא אתי לשפוכי להדיא ונר"הי לכרמלית אבל ספינה אע"ג דניחא לי' דליפקו לימא לא אתי למישפך להדיא דליכא קלקול והשתא סמוך לרקק שבר"הר אה"נ דאסור מיהא הרש"בא סבר דכחו בכרמלית לא גזרו כלל וחצר הסמוכה לכרמלית ל"צ עוקה וכן ביב לכ"ע וכן אמר הרמב"מ. והשתא הכא דלא אמרינן משום כחו בכרמלית ומשמע משום דלא קפיד דליפקו הוא דשרי אפי' בסמוך לר"הר נמי כדאמרו רבותינו בעלי התוס' והריט"בא ובכחו בכרמלית פליגי בה רבנן כדבעינא למימר ואיכא למימר נמי כרבותי' דהריט"בא דק"מל משום דכרמלית היא. הלכך הא דסמוך לרקק שברשות הרבים צריך תלמיד:

רב שיזבי דמדמי לעוקא קסבר עוקא דאימלי מאתמול דשרי אע"ג דשפיך מיא לחוץ טעמא מאי משום דכי שפיך לעוקא דתקינו רבנן ומעוקא אזדי לחוץ אית לי' הכירא דבחצר גופה לא שפיך אלא להיכא דתקינו לי' רבנן ה"נ כיון דתקינו רבנן הוי מחיצה למלאות ואע"ג דאזיל דלי ועריבי מיא קל הוא דאקילו רבנן במיא דהוי כאלו מחיצה קא מפסקא בין מיא למיא כדאמרינן בשמעתא דבור שבין ב' חצרות בלישפוך נמי הו"ל כאלו מחיצה קא מפסקא ואע"ג דאזדי מיא דרך המחיצה כיון דהאי לגו מחיצה דתקינו רבנן קא שפיך ומגו מחיצה דרבנן אזדי לחוץ לאינך מיא אית לי' הכירא:

וכן שתי גזוזטראות כו' פרישן לה בשמעתא דאנשי חצר ומרפסת:

יש גזל בשבת. פירש רש"י קס"ד מותר לגזול בשבת הואיל וסתם חורבה אין הבעלים משתמשין בה כל כך קני לה האי בגזילתו. פשיטא מקום המיוחד לבעליו דקביעי תשמישתי' לא מצי חברי' למיסר עלי' דהיינו שתי חצרות ופתח אחד ביניהן דקא משתמסי חדא בדחברתה ולא אסרה חורבה דלא משתמסי בה בעלי' כלל הו"ל כמאן דהוה דמאן דדייר סמוך לה ומשתמש בה. כדאמרי הר"י והרא"ש בב' בתים וג' חורבות אע"ג דאית להו בעלים לחורבות הואיל ולא דיירי ולא משתמשי בה אינהו אסרי אהדדי כמאן דהוה דדידהו. חורבה דמשתמשי בה בעלים וסמכיא. להאי דדייר בבית סמוך לה ומשתמש בה בחול קא אמרי ר"ח ורב אושיעא יש דין גזל בשבת ולא אסר וגזוזטראות דאותיב רבה אשמעתי' דאי אין דין גזל בשבת ניחא צריך אתה לומר דלא הוי תשמיש המיוחד לבעלי' כביתו וחצרו דלא אסר חברי' עלי' אע"ג דאית לי' פתחא והאי מותר להשתמש דאמר רש"י לאו מותר ממש דאי נמי