גאון יעקב עירובין לו

לחי וכמאן דהו ובפנים דמי שאני הכא משום דמחזי כמפולש לרה"ר הוא ומבוי מפולש לרה"ר אינו ניתר לא בלחי ולא בפסין אלא בצה"פ. ואפי' היכא דפסי החצר דלהדי מבוי אי הוו מבפנים הוה עומד מרובה נמי לא מהני למבוי דבמבוי מפולש לא מהני עומד מרובה מצד אחד כדבעינא למימר בשלהי שמעתין. ואי קשיא אי הכי מאי איריא שנפרץ במילואו אפי' לא נפרץ במילואו נמי דהא במפולש לא מהני אלא צוה"פ. תריץ הכא הא לא נפרץ לרה"ר ממש אלא לחצר הוא דאיפרץ. והיכא דלא איפרץ במילואו שרי כדאמר הריטב"א משום דאית לי' גיפופי דידי' הנראין מבפנים וגיפופי חצר הנראין מבחוץ והכל רואין שהוא פתח לחצר ולא לרה"ר. אבל נפרץ במילואו דליכא הכירא מבפנים אחמור בי' דלא ליהנו לי' נראין מבחוץ הואיל והעומד במבוי רואה פילוש לרה"ר ורבים בוקעין בו מחזי כמפולש ואי קשיא מאחר דאמרת חצר מותרת מי איכא מידי דסמוך לרה"ר מותר ומקום הרחוק מרה"ר דקמפסקא מקום המותר בין רה"ר ובין המקום הרחוק ממנה תהא רה"ר אוסרת עליו תריץ מבוי דמפולש נמי לרה"ר מאידך גיסא ומאידך גיסא הוא מפולש להדיא לרה"ר ומאן דקאי בגו' חזי רה"ר מכאן ומכאן ורבים בוקעין בו אסור אבל חצר הא מיפסקא מרה"ר מהאי גיסא ומהא גיסא ורב נפרצה כנגדו דוקא קאמר הא לא נפרצה כנגדו אפי' לא עירבו שרי דנראה מבחוץ ושוה מבפנים נדון משום לחי וכ"ת מנ"ל לאביי הא אימא נפרצה כנגדו אפי' ערבו אסור והא לא נפרצ' כנגדו ערבו מותר לא ערבו אסור ותו אימא נפרצה כנגדו אפי' כלים ששבתו במבוי אין מטלטלין אלא בד"א ברה"ר דאיפרץ להדי' הא לא נפרצה כנגדו בשלא עירבו נמי כלים ששבתו בבית הוא דאסירי לאפוקי למבוי כחצר דאיפרץ להדה הא כלים ששבתו במבוי שרי ואפי' ממבוי לחצר דקיי"ל כר"ש דריש כל גגות דכולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית. א"ה אדנקט חצר דסתם חצר לא עירבו כדתנן חצר קטנה שנפרצה לגדולה לימא רחבה דסתם רחבה לית בה דיורין ולית בה אלא משום דנפרצה כנגדו. א"נ לימא בהדיא לחצ' שעירבו דסתם חצר דלא עירבו אלא רב ה"ק מבוי שנפרץ במילואו לחצר בין שעירבו בין שלא עירבו ונפרצה חצר כנגדו אסור הא לא נפרצה חצר כנגדו תרוויהו שרי. מיהא אעיקר קושי' דרב אסר פילוש לרה"ר דרך חצר ורב יהודה מתיר האי מאי קושי' אימא דרב דנפרץ לצידי חצר או בזה כנגד זה. דבשלמא לצידי חצר אי רב לצידי קאמר פרושי הוה מפרש לה מבוי שנפרצה לצידי חצר דסתמא לאו לצדי קאמר אלא זה כנגד זה קשיא הא סתם כנגדו כנגדו ממש. וצריכנא למימ' קסברי אביי ורב יוסף בזה כנגד זה או לצדי החצר אפי' חצר אסורה וכדאמ' הריא"ז. א"נ אביי ורב יוסף לית להו דרבה וקסברי דרב יודא דאמר אם הי' מבוי כלה לרחבה מותר אפי' בזה כנגד זה דומי' דמפולש לסרטי' או לבקעה דמפולש משני ראשי' ה"נ מפולש משני ראשיו דרך הרחב' וכדאמר רבינו חננאל דרבה ורב יוסף פליגי ואנן מוקמינן לי' לדרב בשלא עירבו כי היכי דלא תקשי נמי שלא עירבו דשרי רב ואע"ג דלאו קושיא אלימא היא כדאמרן ואיכא נמי למימר דרב יודא אפי' בשלא עירבו שרי ועובדא הוא דהוה ברחבה מ"מ ניחא לי' לאוקמי בכה"ג דלא תיקשי מידי א"נ רב ששת הכי גמירא לי' כדאמרו רבנן דתוס' ואוקמינן אנן נמי כותי' והשתא דא"ר ששת דרב לא אסר משום פלוש כלל אלא משום דיורי החצ' ובשלא עירבו. דרב יודא נמי דרב הוא וקאמר ברחבה. דכעירבו דמיא שרי ובחצר שלא עירבו סבר דאסור ומשום דנראה מבחוץ אינו נדון משום לחי א"נ דרב בנכנסין כותלי המבוי לחצ' קאמ' דומיא דמתני' דחצ' קטנה שנפרצה לגדולה ורב יוסף קמפרש מלתי' דרב יודא ל"ש אלא כלה לאמצע רחבה אבל לצדי רחבה אסור. בין מקמי דשמעה לדרב ששת בין לבתר דשמעה ומקמי דשמעה אמרינן דרב פליג עלי' ואמר דאפי' לאמצע רחבה אסו' ולבת' דשמעה מודי רב ולא אסר אלא בשלא עירבו