גאון יעקב עירובין לה

כלה לאמצע רחבה אבל לצידי רחבה אסור ואי ברחבה סתומה ומשום דלית לה דיורין או משום דנראה מבחוץ נדון משום לחי מ"ל לאמצע מ"ל לציד' הא אמרינן בעלמא ולימא לבוד מרוח אחת ותישתרי. והא דאמור בתוספ' דאין צריך כלל משמע דקאי אאיסורי פילוש דאיירי בי' הא לא מכרעא אימא פילושי קנקט ואזיל אי לרה"ר קפליש בעי דלת לחנניא ואי לכרמלית דכ"ע צוה"פ ואי לרחבה דלא עירבו אין צריך כלל:

לרש"י. סבור היה אביי למימר דר' יוסף מיני' דר' יהודה שמיע לי' דאמר אם הוה מבוי כלה לרחבה א"צ כלום וקא קשיא לי' דרב אדרב בתרתי מדקאמר ר' יהודה רחבה ולא קאמר חצר וא"ל ר' יוסף עובדא הוי והשתא לא עירבו לא תיקשי דאימא ה"ה חצר ועובדא הכי הוי ברחבה ואי קשיא לך משמי' דרב בעירבו דרב אסר משום פילוש לרהי' ור' יהודה לא אצרכי' מידי תהוי משמי' דשמואל ולא קשיא מידי דשמואל שרי בתרתי ורב אסר במפולש ואביי דאמ' דשמואל היא דאס' חצר בשלא עירבו חצר ועירבו לא קשיא לי' דר' יהודה מילתא דפסיקא נקט ורש"י לפי מסקנא קאמ' דלא תיקשי לך לימא חצר ועירבו וכדתנן חצר קטנה שנפרצה לגדולה ולא עירבו קטנה אסורה לימא חצר ועירבו אפי' נפרצה כנגדו שרי קאמ' דלמסקנא אפי' הא נמי לא קשיא דעובדא ברחבה הוה:

ב' קשיא דרב אדרב בתרתי לרש"י מדאשמעינן ר' יהודה שריותא דפילוש לרה"ר ברחבה דלית בה דיוירן ולא קמ"ל רבותא טפי אפי' בחצר דאית בה דיורין שרי דדיורין נמי לא אסרי הואיל ונראה מבחוץ מכלל דחצ' שלא עירבו אפי' סתומה קא אסרה אמבוי דנראה מבחוץ אינו נדון משום לחי והאי לאו דווקא דמכרעא אפי' תימא נראה מבחוץ נדון משום לחי ורחבה דנקיט מילתא דפסיקא נקט אפי' נכנסין כותלי המבוי לרחבה שרי דרחבה לית בה דיורין למיס' עלי'. הא חצר בנכנסין אסו' כדתנן חצר גדולה שנפרצה לקטנה קטנה אסורה. וכ"ת לאשמעינן חצר ובאין נכנסין. ר' יהודה בפילוש קא מיירי בנראה מבחוץ לא קמיירי ונקט בפילוש מילתא דפסיקא דומיא דמתניתין ועוד מיכדי ר' יהודה מבוי כלה לרחבה קאמ' ובכלה לחצר אי נמי נדון משום לחי ופתח מיסר קאסרה חצר אמבוי ככולהו חצירות דאסרי אמבוי בפתח גמור ורב דשרי משום דנראה מבחוץ בנפרץ הוא דשרי כדאסב' רש"י בשמעתא הואיל וסה ים הוה והשתא הוא דאיפרץ אינה רגילה הוא וחצר שאינה רגילה לא אסרה אבל כלה לחצר דרגילה היא אסרה. וקא פסיק וקאמ' לרחבה דאפי' כלה שרי כיון דלי' בה דיורין והא דאמרי רבנן בעלי התו' אפי' ברגילה הואיל ויש לה דרך ברה"ר כופין אותה על מידת סדום כדאמרו בחצ' שבין ב' מבואות ל"ד התם ב' מבואות לחד רה"ר פתיחי והוי מידת סדום. הכא נפרצה לרה"ר דמזרח והיא רגילה למיפק לרה"ר דמערב דרך המבוי והיכי מצית מידחייא לה דלא למיזל לרה"ר דמערב דרך המבוי משום דמצי' אזלא לרה"ר דמזרח והיינו טעמי' דרש"י דאמ' משום דאינה רגילה הא רגילה לא וכ"ת לאשמעינן חצר ונפרץ ותרתי שמעת מינה פילוש ונראה מבחוץ ר' יהודה במבוי מפורש קמיירי במבוי שנפרץ ובנראה מבחוץ לא קמיירי אלא אביי משום דקשיא לי' דרב אדרב בעירבו דרב אסר פילוש ור' יהודה שרי ועל כרחך דשמואל הוא ניחא לי' למימ' הואיל ולא אשמעינן מלתא אגב אורחא בחצר כדאשמעינן רב קאמ' קשיא בתרתי ושמואל רחבה דוקא קאמ' הא חצר אסו' ופליג נמי אדרב בהא:

ורב דאמר ונפרצה חצר כנגדו מבוי אסו' משמע משום דנפרצה כנגדו אסור ואפי' עירבו וקאמר חצר מותרת כגון דלהדי רה"ר עומד מרובה על הפרוץ ואע"ג דלהדי מבוי פרוץ מרובה ניתרת בפסין או פס ד' מרוח א' או משהו מכאן ומשהו מכאן דחצר כה"ג לרה"ר נמי שרא וכדאמר הרשב"א (בעבודת הקודש שער א' וג' וד') ומבוי אסור משום דמיחזי כמפולש לרה"ר ואע"ג דלגבי דיורין בחצר שלא עירבו וסתומה אמרינן נראה מבחוץ אע"ג דשוה מבפנים והעומד במבוי אינו רואה מ"מ נדון משום