גאון יעקב עירובין שנו

של מחרישה הוי תפיסת יד וכן אמר הריא"פ דבונייס הו"ל סחורה ומיני פרגמטיא בבתים רבה ב"ב אמר אפי' יתד כו' וכן אמר הריט"בא דבונייס היה חנית שם כליו בדרך קבע כל השנה כו' ואסיקנא דאפי' לא הניח שם אלא יתד של מחרישה כו':

דבר הניטל בשבת כו'. אמר הרב בעל הטורים דבר שאינו ניטל מפני איסורו או מפני כובדו ושמיעא ליה הא דאתמר נמי כה"ג גבי מיעוט בריש מלון דבר הניטל בשבת אינו ממעט ושאינו ניטל בשבת ממעט ואמרינן סולם צורי כובדו קובעו וכן דקלים וסולמות שבבבל כובדן קובעתן ש"מ כל שאינו ניטל מפני כבדו הו"ל אינו ניטל בשבת וה"נ ל"ש דאידי ואידי באינו ניטל תליא:

יש לד טבל יש לו עששית כו' אמר ה"ר יונתן עששית של ברזל חתוכות גדולות שאין בהן תורת כלי שאם היו שפודין של מתכת אע"ג דמלאכתו לאיסור הא ק"ל דמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו מותר לטלטלו והריטב"א אמר בריש חלון לענין מיעוט וכל דבד הניטל בשבת אפשר דהיינו כשמלאכתו להיתר שניטל אפי' מחמה לצל ויש אומרים אפי' מלאכתו לאיסור כיון שיכול ליטלו לצורך גופו או מקומו ויותר נראה כלשון ראשון ע"כ ולדידי' ה"נ מלאכתו לאיסור הוי אין ניטל ואינו אוסר:

אמר ה"ר יונתן א"ד הא דתנן תפיסת יד אינו אוסר לא שנו אלא שאין עמהן דיורין אחרים בחצר אבל יש עמהן דיורין אחרים בחצר ומוליכין עירובן אצל אחרים צריכין עירוב לכל אחד ואחד כאחין וכו':

מתני' נכרי:

דלא אתא בשבתא דכ"ע דלא אסר כדאמרינן בריש הדר דאפי' ר"מ לא אסר בנכרי אלא בדאתא ביומי' ישראל דאתא בשבתא דכ"ע דאסר מדאמר ר' יוסי שאין דרך ישראל לבוא בשבת ר' שמעון אמר שכבר הסיע מלבו טעמא דהסיע הא לא הסיע לא ואפי' בעיר אחרת אם הוא בתוך התחום אוסר וע"כ לא קאמר ר"ש אלא בתו אבל שאר כל אדם לא משום דאתא בשבתא. כי פליגי בנכרי דאתא בשבתא וישראל דלא אתא והיינו דקתני בעיר אחרת דסתמא חוץ לתחום היא וישראל לא אתא ונכרי אתא כדפריש ר' יוסי ובהא קמיפלגי דר"מ סבר כיון דאתא בשבתא אפי' נכרי אוסר וישראל אע"ג דלא אתא כגון דאזל חוץ לתחום אי גלי דעתי' דהסיע מלבו ולא אתא אוסר משום גזירה כדאמרינן בריש הדר. ואחד נכרי אחד ישראל דאמר ר"מ אחד נכרי דאתא ביומי' ואחד ישראל אפי' לא אתא ביומי' כדאוקימנא התם והיינו דפליג ר' יוסי ואמר שאין דרך ישראל לבא בשבת כצ"ל ור' יודא סבר היכא דלא אתא ביומי' ישראל נמי לא אסר וכי שאני בין ישראל לנכרי בדאתא ביומי' נכרי דדירתי' כדיר בהמה ורבנן הוא דגזר שמא ילמוד ממעשיו כי איתי' חיישינן כי ליתי' אע"ג דביומיה אתא כל כמה דלא אתא שרי וכי אתא השתא הוא דקא אסר ולא דמי לישראל אע"ג דליתי' כי אתא ביומי' אסר עלי' מעיקרא הלכך בעיר אחרת אחד זה ואחד זה אינו אוסר ור' יוסי סבר נכרי דאתא ביומי' אסר כר"מ ישראל דלא אתי ביומי' לא אסר כר' יודא ולדידי' ל"ש ישראל ל"ש נכרי אתיא ביומי' אוסר אי לא לא. ודכ"ע באותה העיר לא סמכינן אדהסיע מלבו ור' שמעון סבר אפי' באותה העיר והלך אצל בתו אוסר שכבר הסיע מלבו ובתו דוקא אבל בנו או שאר כל אדם לא. ואמר הרשב"א (עבודת הקודש שער ד' סי' ג') אם אמר שדעתיה לשבות אצל בנו ואין דעתו לחזור לדירתי' שבת זו אינו אוסר. והלכתא כוותיה דר"ש הלכך ישראל הלך לשבות אצל בתו אפי' באותה העיר א"נ הסיע בפירוש שאמר שדעתי' לשבות אצל בנו א"נ הלך לעיר אחרת חוץ לתחום אינו אוסר אבל תוך התחום והלך אצל בנו או שאר כל אדם אוסר והרמב"מ דאמר אם הסיע