גאון יעקב עירובין שנה

בתוס':

ומדברי רבות בעלי התו' נלמד מדשבושי הוא דקמשבט מתני' והיינו דקשו בה מהא דכל גגות דאמר מאי לא עירבו כו' והא דקשיא להו לרבותינו חזינן למיפרקה הא דבעה"ב קתני א"צ לערב דאפי עירוב א"ל דסומכין על שיתוף במקום עירוב (כצ"ל) וכדאוקמוה התם דעלה הוא דפליג ר"א בן תדאי ואמר אין סומכין. והא דכל גגות התם בחצירות פתוחות זו לזו ויכולות לערב דרך פתחיהן זימנין דקרי לי' עירוב דשוה הוא לעירוב בתים לכל דבר לענין פת ולענין בית כדמשמע בהדר ובהא לא קאמר נותנין בבית שער ואמרו נמי אמתניתין דעירבו בחצירות בעינן עירוב ובעינן שיתוף הכא שיתוף מבוי דעלה קאמר נותני בבית שער היכא דמשתתפין דרך המבוי והאי ליכא דקרו לה עירוב אלא שיתוף ותדע דתניא בתוספתא בשלהי פ"ה ה' חצרות פתוחות לבית שער ושכחו ולא עירבו מותרין בחצירות ואסורין בבית שער ה' דיאטות פתוחות לאלקיט ושכחו ולא נשתתפו מותרין בדיאטות ואסורין באלקיטו. מדקתני מותרין בחצירות מכלל דבתים וחצירות עירבו אלא חצירות בהדי הדדי לא עירבו ומ"ש רישא דקתני לא עירבו ומ"ש סיפא דקתני לא נשתתפו. ולאו הכא בחצירות פתוחות זו לזו עסקינן וחצירות הואיל ויכולות לערב דרך פתחיהן קתני לא עירבו דיאטות זו ע"ג זו דסתמא ליכא חלונות מזו לזו ומשתתפין דרך האלקוטו קתני ולא נשתתפו לפירש"י דהתם לא קשיא לי' אלא הא דסתם ותני לא עירבו ולא קתני לא עירבו חצירות זע"ז ומדסתם משמע לא עירבו כלל ומשני הואיל ולגבי מבוי לא עשו כלום קאמר לא עירבו כלל. מיהא למאי דמתנינן התם וכן אמינא אליבא דר"ח התם נמי אשיתוף דרך מבוי קאמר וקושיא דרבנן דתוס' כדקאי קאי ולמאי דאמרן מעיקרא דלא משבשינן למתניתא לא קשיא ולא מידי דה"נ פרשינן למתניתא דהכא כדפרישו התם למתניתא דהתם ומתניתין ליכא למשמע מינה ומעיקרא הוא דקסליק אדעתי' למימר הכי:

תניא דמסייע לך דשיתופי מבואות במצר דעירובי חצירות לאו מהכא שמעינן לי' אלא ממתניתין דתנן בבית שער וכו' אינו עירוב:

אימא עירובי חצירות בבית שבחצר פירש"י לאפוקי בית שבחצר אחרת שתופי מבואות בחצר שבמבוי פירש"י לאפוקי חצר שאינה פתוחה לו ותניא נמי הכי בתוספתא פי"ו שיתוף מבוי צריך שיהא עמהן במבוי ע"ח צריך שיהא עמהן בחצר ולרש"י לא סבושי משבשינן לה אלא מתניתא קתני עירובי חצירות בחצר באותה חצר ולא בחצר אחרת ושתופי מבואות במבוי בפתוחה באותה מבוי. ומאי באותה חצר בבית שבאותה חצר מאי באותו מבוי בחצר הפתוחה לאותו מבוי קשיא האי מאי סייעתא אימא במבוי נמי בבית שבאותו מבוי שהוא פתוח לחצר וחצר למבוי וכ"ת בית למבוי מי שייכא בית לחצר הוא דשייכא וחצר למבוי אלא היכי ליתני דהא חצר לא מסיימא הי חצר אלא דלהוי לאותו מבוי אלא מצר אמרת ומבוי אפר לא איצטריך לי' למתנייא ומתניתא מקום העירוב והשיתוף קתני ואנן משבשינן לה ומתנינן בבית שבחצר מדתנן דבית שער כו' אינו עירוב וכי היכי דמשבשינן לרישא ה"נ משבינן לסיפא ובלאו רישא סיפא גופיה קשיא במבוי לא מינטר ואי בבית לא הוה קתני במבוי ותו ליתני עירובי חצרות ושיתופי מבואות בחד בבא כיון דמקום עירוב ושיתוף קמ"ל ואי תרויהו בבית מקום דתרויהו חדא הוא ובית נמי לא שייכא במבוי אלא קאמר והוינן בה דכולהי מילתי' דרבה תנינא עירובי חצירות בבית שתופי מבואות בחצר:

דף פ"ו:

רבה בר בר חנה אמר כו'. דבו ניים וה"ל כלים טובא בבתי השואלים וקאמר רבה ב"ב מנה אפי' יתד