גאון יעקב עירובין שמא

קשה לקשה ה"נ זריקת אויר לאו תורת פתח עלי' ותו לא שאני לן אלא לשמואל דשאני לי' בין קשה לקשה ה"נ שאני לי' בין זריקה לזריקה ואהני לי' שלשול לאשוי' לזריקת גובה ולא תיקשי לרש"י הא שמעינן מכולה שמעתין דזריקת אויר קשה מזריקת ג בה דהא לרב זריקת גובה אוסר וזריקת אויר אינו אוסר וכדארש"י בשמעתין אהא דאמר רב ל"ש אלא בסמוכה וארש"י אע"ג דגבוה ממנו עשרה רב לטעמי' דאמר לזה בשלשול ולזה בזריקה שניהן אסורין אבל במופלגת מכנגדה ד' כיון דאין לתחתונה כאן אלא תשמיש מופלג במשך זהו אויר ולא תשמיש הוא. ותו חורבה דשמעתין לרב דקאסר בשלשול ולא קאסר באויר כדפירש"י בב' בתים וג' חורבות ולרב זריקת גובה ושלשול כי הדדי נינהו ותו לשמואל נמי האמר רש"י בכור שבין שתי חצרות הא דסגי לי' בזיז כ"ש בדין הוא דאפי' זיז נמי לא ליבעי הואיל ואין תשמישתין אלא דרך אויר אלא להכירא בעלמא דלא לאשתמושי ברשות אחרת של שנים בלא עירוב אמר לך רש"י התם לאו משום דזריקת אויר קשה אלא דאויר מפסיק בין רשותו להאי רשותא דמשתמש בה וכדאקשינן בשמעתין ממקום שאין בו ד' על ד' דרב דימי ומזרק מבית לבית דרך רה"ר דהתם לאו משום תשמיש קשה הוא אלא משום תשמיש אויר דלא חשיבא אבל לשמואל דאוסר דרך אויר בלאו הכירא א"נ אפי' לרב ומשים דהכא אית להו שותפות כדבעינא למימר משמי' דהריטב"א הו"ל תשמישו בנחת לשמואל לגבי זריקת גובה:

ואמר הריטב"א משמי' דרבותינו בעלי התוס' דרש"י לא צריך לכך אלא אפי' לרב דמשוי שלשול לזריקה לא שאני לן בין כח א' לב' כחות וכמוכחא הא דחולית הבור וכו'. ע"כ. ורש"י אע"ג דאמר בגזוזטראות דרב לטעמי' ואע"ג דהתם לתחתונה זריקה ושלשול ולעליונה שלשול לחודי' והא דדחינן בשמעתין דלמא שאני התם כיון דלזה בזריקה ושלשול כו' פירש"י משום דלהאי ג' כחות. אלמא ב' כחות לא גריעא מכח אחד קסבר רש"י רב דאסר לזה בשלשול ולזה בזריקה דכל דנפיק מתורת פתח תו לא שאני לן בין קשה לקשה ה"נ לא שאני לי' בין כח א' לב' כחות כיון דכח אחד נמי נפקא לי' מתורת פתח ותשמישו בקשה. אבל שמואל דאמר ניתנין לזה שבשלשיל ואע"ג דלזה בקשה ולזה בקשה שאני לי' בין קשה לקשה ה"נ ב' נחות קשה מכח אחד וכדמוכחא שמעתא דאביי בגזוזטרא דבתוך יו"ד הוא דלא אמרינן הא למעלה מיו"ד כחות מהניא:

והר"י אמר לרב לחצר דמופלגת לחצר לחודה ושריא דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר ולחצר דרישא אף לחצר ולשמואל לחצר דרישא לחצר לחודא ושריא ולחצר דמופלגת אף לחצר וקאמר ה"נ מסתברא לרב בחצר דרישא דהא בלחצר דמופלגת לשמואל אף לחצר וכדתרגם הריטב"א אליבי' ומשמי' דרבותיו אמר הריטב"א דלרב נמי אף לחצר כדרהיטא לישני' וע"כ לא קאמר רב אין אדם אוסר על חברו דרך אויר אלא בדבר שאינו משותף ממש ביניהם כההיא דג' חורבות אבל הכא תל לעמוד משותף הוא ממש בין החצר והמרפסת דאי לא לא אסרי בני מרפסת דיש דין גזל בשבת וכל בשותפות לאו תשמיש אויר חשוב אלא תשמיש גמור וכדאמרינן בגג הסמוך לרה"ר דלמא כשרבים מכתפין עליו בכומתא וסודרא וכן אמר הרשב"א בשותפין אוסר דרך אויר (עבודת הקודש סוף שער ג' סי' ט'). והרשב"א והריטב"א לא מתנו בפירקין בהא דרב הונא אמר רב ל"ש אלא בסמוכה כו', ורב לטעמי' דאמר אין אדם אוסר על חברו דרך אויר דלדידהו לאו היינו טעמא דרב דהתם דבשותפות אוסר אלא טעמא דרב משום דלזה בזריקה וזריקה ושלשול ולזה בשלשול ואתחזי לן דהתם טעם אחר הוא ולישנא דרש"י נקטוה ספרי