גאון יעקב עירובין שלו

שכיח משום דבשבת איכא לפת לפת דמלפת קא מסייע לי' דאכיל מיני' טובא וה"נ איכא למימר בהנך מילי דבשבת מטבל להו ואכיל מיני' טפי לב' סעודות. ותו א"נ נימא הלכתא כוותי' דר"מ והנך אמוראי כולהי כר"מ וכדאמר הר"י מאן לודעי לן שיעורא דר"מ או דתרתי ריפתי אכרייתא ודנהר פפיתא כמה הוי. וכיון דליכא למיקם עלי' לית לן למיסמך אלא אדר"ש או אדריב"ב דפרשי למלתי' ואית לן למימר עוד דהא דבעי וכמה מזון ב' סעודות. לאו לר"מ ור"י קבעי חדא כיון דאינהו לא תנו בי' שיעורא כלל אנן מנא לן לפרושי שיעורא אליבי'. ועוד כל היכא דקבעינן שיעורא לית לן למימר בי' מזונו לחול או לשבת אלא פרשינן לשיעורא וכדאמרינן בכל מקום אלא לד"ה קבעי מאן דלא ידע שיעורא דרבנן ודבצים כמה מזון ב' סעודות וכדא"ר יוחנן בן ברוקא מככר בפונדיון מד' סאין בסלע כןלי האי ל"ל לימא רובע הקב אלא סימנא הוא דנקיט למאן דלא ידע בשיעורא דקבא לערב בהאי ככר. ה"נ קבעי סימנא למאן דלא ידע שיעורא דקבא ודפונדיון נמי לאו בכל אתרא ובכל חנווני ובכל זמן ובכל שער היא. ואתא ר"י ואמר משמי' דרב ויהיב סימנא בריפתא דאכרייתא ורב אדא בדנהר פפיתא. וקסבר הרא"ש מדתנן בכלים הכל לפי מה שהוא אדם וכמזון שתי סעודות לעירוב מזונו לחול ולא לשבת דר"מ רי"א כו' ר"מ ור"י אהכל לפי שהוא אדם קיימי ואנן הא תרגימנן נה אחולה וזקן בריש בכל מערבין ר"מ ור"י נמי אחולה וזקן:

וסעודה בינונית דכל אדם ורעבתן לא תנו בה מידי ומודי לר"י בן ברוקא או לר"ש ורבה ורב יוסף דאמרי כר"מ ור"מ בחולה וזקן הוא דאמר אינהו נמי בחולה וזקן קאמרי אבל בשאר כל אדם אי כר"י בן ברוקא או כר"ש והיינו דהרשב"א והיינו דהרב בעל הטורים ברי' והרמב"מ נמי הכי ס"נ אלא קסבר ר"מ ור"י דאמרי כסומכוס וריב"ב ור"ש פליגי עלי' ואמרי בין חולה וזקן בין שאר כל אדם מככר בפונדיון וכו' דסברי כרבנן דסומכוס ודרבה ורב יוסף במילי דלא יהבי בי' רבנן שיעורה דמשערינן בדחוי כר"מ כדאמרן:

רווחא לבסומא שכיח בירושלמי ר' מאיר אומר בחולה דלית לי' מה לוכל הוא אוכל פתא ציבחר בשבתא דאית לי' מה לוכל אוכל פתא סגיין ר' יודן אומר בחולה דלית לי' מה לוכל אוכל פתא סגיין בשבתא דאית לי' מה לוכל א כל פתא ציבחר להרמב"מ היינו רווחא לבסומא היינו אית לי' מה לוכל דאית לי' לפת ללפת בו הפת. ולרש"י דירושלמי פליגא אדרב יוסף ואיכא למימר דרש"י נמי כהרמב"מ ובסים תבשילי' בהדי פת קאמר מ"מ דר' יודא לרש"י קשיא דירושלמי דאמרה משום דאית לי' מה לוכל ורש"י הא אמר משום סעודה שלישית ומאן פליג לר"י אדירושלמי:

הא דקא יהיב בעה"ב ציבי. ורב חסדא קמ"ל דבאתרא דיהיב בעה"ב ציבי לערב בפחות מככר בפונדיון דעלה לא א"ר יוחנן בן ברוקא מככר בפונדיון דלא מנכי חנווני אלא שליש ומערב בשלש ידות לככר בפונדיון שהוא משלש לקב ובאתרא דלא יהיב ציבי. בהא א"ר יוחנן מככר בפונדיון דחנווני מנכי פלגא:

דף פ"ג:

תנא וחצי חצי חצי' כו' רש"י ורבותי' בעלי התוס' דאמרי לר"י בן ברוקא טומאת אוכלין כביצה חסר רביע ומהא נפקא להו לרבוותאי מדקי"ל בכל מקום טומאת אוכלין בכביצה ש"מ הלכה כר"ש והרי"ף והרמב"מ דאמרי תרוי' הלכה כר"י בן ברוקא ודמתני לי' רב חסדא בלשון חכמים:

וגבי טומאת אוכלין אמר הרמב"מ כביצה כדאמרינן בכל מקום והיינו טעמי' דריב"ב נמי לא פליג אטומאת אוכלין דכביצה דבהא ליכא מאן דפליג וההיא דחצי חצי