גאון יעקב עירובין של

למיזכי לי' במעותיו הא איהו לאו אורחי' למיזבן אלא לערובי עלי' היא דא"ל ושוי' שליח לערובי ואפי' לא זיכה לו ע"י אחר מזכי לי' בעירובי' וכן באמר לחנווני ערב לי שליח שוי' לערובי עלי' וקני בעירובי' אר"י בד"א בע"ת כיון דחוב הוא לי' אין לך אלא אותו קני' שא"ל אבל פ"ח אפי' חנווני וא"ל זכה לי נמי דמזכי לי' בעירובי' שלא מדעתו ומסתברא דרבותינו בעלי התוס' כרש"י מדלא פליגי עלי' דרש"י בהא למימר דבעה"ב וערב לי בעי זיכוי ע"י אחר וכן אמר ה"ר יונתן כרש"י ולהאי שיטתא בתחומין בחנווני וא"ל זכה לי אפי' זיכה ע"י אחר או לקח לו מן השוק לא קנה ובחצרות מ"מ או בתחומין ובבעה"ב אפי' א"ל זכה לי או בחנווני וא"ל ערב לי אפי' לא זיכה קני בעירובי' ובכלי מ"מ קנה:

ובירושלמי פליגי בה ר' אבהו בשם ר' יוחנן ד"ת מעות קונות והיינו טעמא דשאר כל אדם וחנווני חיישינן דלמא משתלי ולא מערב ור' חיננא אמר ד"ת מעות אינן קונות והיינו טעמא דחנווני ובשאר כל אדם אמרו התם שכן חנווני מזכה להן ע"י אחר והוא משום דסתם שאר כל אדם לא מזבן חמר י' אלא אזיל לגבי חנווני וזבין לי' ומזכה חנווני לבעה"ב ע"י שליח זה. ואע"ג דלישנא דמזכה להן לא מחוור דהא מכירה גמורה במשיכה דשליח הוא מ"מ אתחזיא דהא ניהו דעתי' דירושלמי וקמ"ל קנין דשליח היכי עלית לן פירוקא מעליא מהא למיפרק הא דירושלמי וירושלמי ס"ל דהכא דכ"ע אוקמוה אדאורייתא ולר' חיננא מדאורייתא אין מעות קונות וסתם חנווני בחמרא דילי' מזכה לי' במעותיו וסתם שאר כל אדם אזיל וזבין מחנווני והיינו טעמא דבחנווני לא זכו לו מעותיו ובשאר כל אדם זכו לו והאי שאין מערבין אלא לדעתו תני ואין מערבין ומלתא באפי נפשה היא כדאמר הרא"ש ותלמודא דידן דס"ל לרבנן אפי' למ"ד מעות קונות ד"ת הכא לא קנו מדרבנן כי היכי דלא קנו בעלמא קא מוקמי למתני' כר' חיננא והיינו טעמא דחנווני דכי א"ל זכה לי קא זכי לי' במעותיו ושאר כל אדם אזיל וזבינו לי' וכי אמר לחנווני ערב לי מהדר לזבוני לי' מן השוק אי למזכי לי' ע"י אחר. ומסתברא היינו דאמר הרמב"ם נותן מעה לבעה"ב שיקח לו פת ויערב לו בה דבכל לשון שאומר לו ילך ויקנה אבל אם נתן לחנווני וא"ל זכה לי במעה אינו עירוב ואם א"ל ערב עלי ה"ז לוקח כו' שאם א"ל זכה לי לא ילך ויקנה אלא מזכהו משלו בהמעה ואם א"ל ערב עלי ילך ויקנה והרמב"מ אמר בתחומין ה"ה בע"ח אלא משום דמתני' בתחומין קמיירי מדקתני סיפא שאין מערבין אלא לדעתו ואוקמה ר' יודא בע"ת רישא נמי בעירובי תחומין. והיינו דהרא"ש וברי'. וצ"ת:

סליק פרק שביעי פרק שמיני כיצד משתתפין:

גמרא א"ר יוסף כו' אלא לדבר מצוה פליגי בה רבנן. הרמב"ם אמר אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה ואם עירב לדבר הרשות ה"ז עירוב. ולא קמפליג בה מידי בין עירב ברגל או בפת וכן אמר הרב המגיד משמי' דהרמב"ן דהא אף למ"ד תחומין דאורייתא מהני עירוב בין ברגל בין בפת אלמא מדאורייתא מקומו הוא ורבנן הוא דאחמור וכי אחמור לכתחילה אבל דיעבד ש"ד והרשב"א אמר (עה"ק שער ה' סי' ט"ז) עירב שלא לדבר מצוה אין עירובו עירוב וכן אמר הרב בעל ההלכות ואמר הרשב"א בד"א בנותן את עירובו אבל הלך ברגליו וקנה שם שביתה בה"ש בין לדבר מצוה בין לדבר הרשות יש לו ממקום שביתתו אלפים לכל