גאון יעקב עירובין שכב

וכב' מינים אפי' נתמעט נמי צריך להודיע וקאמר כדתניא דממין אחד אפי' כלה נמי ולא תליא אלא במינים ומשני כלה שאני דבתרתי תליא מלתא:

אלא אי בב' מינין קס"ד כל סברא לנפשי' קיימא אי איכא לאפלוגי בין כלה לנתמעט משום דכלה כעירובא אחרינא הוא אפי' במין אחד מפלגינן ואי איכא לאפלוגי בין מין אחד לב' מינין משום דאימא ממין אחר לא ניחא לי' אפי' בנתמעט נמי לא ניחא לי' ואי איכא לאפלוגי בהא ובהא לא שרינן שלא מדעתו אלא בתרתי לטיבותא נתמעט וממין אחד וקא קשיא לי' אמתניתין אי ממין אחד מאי אריא נתמעט אפי' כלה נמי דתניא כלה ממין אחד אין צריך להודיע ולא מפלגינן כלל בין כלה לנתמעט אלא בין מין אחד לב' מינין ואי משני מינין אפי' נתמעט נמי לא כיון דלא ניחא לי' במין אחר בנתמעט נמי לא ניחא לי' וכי קתני ברייתא בשני מינין צריך להודיע אפי' בנתמעט נמי דלאו בכלה תליא מלתא אלא במינין ומשני דלא מצרכינן להודיע אלא בתרתי לגריעותא דאשתייר מעירובא קמא אפי' ממין אחר נמי אי ממין אחד כבר גלי דעתי' דבהאי מינא ניחא לי' אלא ממין אחר וכלה הוא דצריך להודיע:

כלה שאני אמר הריטב"א לא תימא כלה לגמרי כרש"י חדא נתמטמט לאו כלה הוא ותו האי מוסיף מערב לכתחילה הוי אלא מאי כלה כלה רובו ומאי נתמעט כלה מיעוטו וטעמא דמסתבר הוא אלא דלא אשכחן לי' חבר בספרים:

כלה שאני הרשב"א והריטב"א דאמרי תרוי' אנן דקי"ל כר' שמעון בג' חצרות הפתוחות זו לזו וחצר שבין ב' מבואות עירבה עם שניהן מותרת עם שניהן וקי"ל כר' יודא דכל דזכות היא לו מערבין שלא מדעתו בין כך ובין כך אפי' נתוספו עליהן דיורין ואפי' תחילת עירוב ואפי' חצר שבין ב' מבואות א"צ להודיע וכן אמר הראב"ד ולה"ר יונתן אם יש ד' דברים הללו צריך להודיע חסר אחד מכל אלו א"צ להודיע כלה ורוצה לערב ממין אחר ומשלהם בחצר שבין ב' מבואות ואף הרב בעל הטורים ס"ל כה"ר יונתן והא דאמר וכן אם נתוספו עליהן דיורין אמשלהם קאי וכן הנ"מ בבית שפתוח לב' חצרות אבלה נמי קאי דמ"ש נתוספו מ"ש כלה וכן הריא"פ והרא"ש אייתוה להא דחצר שבין ב' מבואות אכלה וכן הרב בעל ש"ע בכלה בבית שבין ב' חצרות קמיירי ובנתוספו בשלהם קמיירי דמ"ש ניתוספו מכלה ותו הא בספרו ב"י קלסי' לה"ר יונתן וקשיא חדא הא דהראב"ד והרשב"א והריטב"א סוף סוף זכות הוא לו דאי בעי לערובי באידך אכתי מצי לערובי ושרי עם שניהם ועוד מכדי חצר שבין ב' מבואות טעמא מאי משום דלא ידעינן בהי ניחא לי' מה לי משלו מה לי משלהם וניחא לן אטו מאן דפליג עלי' דר' יודא בחצר של מבוי אחד מי לא מודי במשלו דלא צריך להודיע והתניא אם משלהם צריך להודיע משלהן אין משלו לא לאו משום דזכות היא לו ובמשלהן דפליג אימא מקפיד על עירובי' כדפירש רש"י ועירובי' חשיבא לי' מהאי זכותא כדתניא בתוספתא בפ"ו א"ר מאיר מפני מה אמרו אין מערבין לאדם אנא לדעתו לפי שאין רוצה שישתתפו אחרים עמו בחלקו אבל אם היתה לו תבשיל או עיסה אצל חברי' זכה לו תבשילו ש"מ טעמא דר"מ משום דמקפיד על עירובו לר' יודא נמי דאמר במשלהן זכות הוא לו ע"כ לא פליג אלא בחצר ומבוי אחד דצריך לי' למבוי ולאשתמושי בגוי' ולמסגי לרה"ר דרך המבוי אנן סהדי דהא ניחא לי' טפי מעירובי' ותו לא קפיד אעירובי' אבל לאשתמושי בתרי מבואי מודו להו לרבנן דאפי' לר"ש דשרי בחצר שבין ב' מבואות בעירבה עם שניהם דלא אמרינן זבות הוא לו לערב בשני מבואות ואימא אתרי עירובי מקפד קפיד כיון דבחדא סגי לי' ומהאי זכותא דלאשתמושי בתרתי עירובי' חשיב לי' טפי וכי מערבת לי' בהאי מבוי אימא באידך ניחא לי' ומסייע להו הא דתניא אם משלו צריך לזכות אם משלהם צריך להודיע למ"ד לא פליגי עלי' דר"י במאי עסקינן אי בחצר ומבוי אחד משלהם נמי לא אי בחצר שבין ב' מבואות אפי' משלו נמי אלא לאו בהא נמי שאני משלו למשלהן.