גאון יעקב עירובין שיט

הא דאמר רש"י טעמא דרב כיון דקאסר עלי' גמר ומקני מסיים בה הריטב"א וכ"ת במאי אקני לי' בההיא הנאה דאית לי' חשיבה ככסף ואקני להו עקום בחצרו וטעמא דשמואל פריש הריטב"א עירובי תחומין דמפיק לי' מרשותי' ומנח לי' ומחזיק באותו מקום למיקני שביתה זכי נמי לחברי' באותו מקום למיקני לי' דוכתא:

אבל עירובי חצירות לא מפיק לי' מרשותי' וכו':

אחד מבני מבוי כו' ולא נשתתף פירש"י אינו רוצה ומתכוון לאסור עליהם לא תימא לרש"י רגיל ואסר בעינן דאשתו דאמר שמואל אע"ג דלא רגיל להשתתף נמי חדא מדלא משני הא דרגיל הא דלא רגיל. ועוד דטורזינא לא רגיל אלא רש"י כרבותינו בעלי התוס' דאמרי כיון דרגיל אסר כו' אבל שאינו רגיל אינו אוסר כשתימצי לומר לדברי רבותינו בעלי התוס' לא שאני לן בין רגיל להשתתף ובין אינו רגיל אלא בין אסר ללא אסר ומאי רגיל דקאמר אוסר ומאי שאינו רגיל שאינו אוסר א"נ רגיל ממש והכא בדאסר ורגיל דקאמר לאפוקי דלח הוה משתף עד השתא ואע"ג דאסר הא אחילו לי' והיינו שאין רגיל אבל בתחילה היכא דאסר אע"ג דאכתי לא רגיל להשתתף נוטלין ממנו על כרחו והא דנוטלין ממנו ע"כ היינו מדעת אשתו וקאמר רגיל אין שאין רגיל לא היינו אסר אין לא אסר לא אלמא קסבר שמואל לא אסר לא א"נ ה"ק שאין רגיל לא ואי שמואל אע"ג דלא אסר משום דעת אשתו דמהני מ"ש רגיל ומ"ש אינו רגיל אלא לאו בדאסור ואין רגיל אחילו לו אבל רגיל לא אחילו לו ולישנא דרבנן דתוס' ורומיא דשמואל אדשמואל משתמעא טפי כדאמרן מעקרא דסתם רגיל להשתתף רגיל נמי לאשתמושי בי' ואסר ולהרא"ש ה"ק רגיל אין שאין רגיל לא והא שמואל הוא דאמר אשתו מערבת אע"ג דלא רגיל. אלא לאו הא דאסר הא דלא אסר ואשמעינן שמואל רגיל אע"ג דלא אסר ואידך קמ"ל אסר אע"ג דלא רגיל ומתניתא בלא אסר ולא רגיל ודהרא"ש קשיא לן א"ה היינו דקרא מסייע לי' מלחי וקורה למבוי הא התם אסר. ואע"ג דאיכא למימר דלא מסייע ליה אלא בהא דאסר ולא רגיל אבל בהא דרגיל ולא אסר לא לא משמע הכי. עוד קשיא לן דרבותינו בעלי התוס' ודהרא"ש למימר דהא דנכנסין ונוטלין ממנו בע"כ היינו מדעת אשתו. וה"ר מרדכי אמר וי"מ דג' חילוקין רגיל ואסר נוטלין שתופו בע"כ ודעת אשתו נמי לא בעי אסר ולא רגיל לערב דעת אשתו מיהא בעי לא רגיל ולא אסר בעי דעתו ומביא ראי' מאחד מבני מבוי שרגיל כי היכי דחזינין דאיכא חילוק בין רגיל לשאינו רגיל ה"נ אל תתמה אם אנו מחלקין באידי ואידי אינו רגיל בין אסר ללא אסר והך לישנא ה"ה דהו"מ פריש למלתי' דרגיל ולא אסר נמי נוטלין בע"כ ואפי' דעת אשתו לא בעי אלא דלא מסתברא להו למימר בדלא אסר דלא בעינן דעתו ולדידהו הא דאמרינן רגיל אין שאינו רגיל לא לאו סיומא דרומיא הוא דהתם שלא מדעת אשתו בעי רגיל הכא מדעת אשתו לא בעי רגיל אלא ה"ק דאל"כ אלא דשמואל לא מפליג בשלא מדעתו מידי קשיא דשמואל אדשמואל דהכא בעי דעת אשתו והתם לא בעי דעת אשתו לאו רגיל אין שאין רגיל לא והתם דרגיל לא בעי דעת אשתו הכא דאין רגיל בעי דעת אשתו ה"נ תיפליג בין אסר ללא אסר היכא דאסר מהני דעת אשתו והיכא דלא אסר לא מהני והרשב"א (עה"ק שער ד' סי' ד') אמר אם אוסר אשתו מערבת שלא מדעתו ואם אינו אוסר בב' חצרות הפתוחות כו' אינה מערבת שלא מדעתו ואם אוסר ולא עירבה אשתו ולא נשתתפה כופין אותו כו' ונכנסין לביתו כו' בע"כ. ולדידי' מאי רגיל אוסר כדאמרן ונכנסין לביתו ונוטלין ממנו בע"כ ואשתו מערבת כי הדדי נינהו אי אמרינן מערבין בע"כ כי איתה לאשתו קא מערבא איהי וכי ליתה נכנסין ונוטלין בע"כ. ואי אין מערבין בע"כ אשתו נמי לא מערבא והיינו דרמי דשמואל אדשמואל דאמר רג"ל דהיינו אוסר אוסר אין שאין אוסר לא וכי היכי דבני מבוי לא שקלי מיני' ומערבי' בע"כ אשתו