גאון יעקב עירובין שיח

גמ':

צריך להגבי' כו' הרמב"ם וקצת רבוותאי אמרו אפי' במשלהן בעי הגבהה טפח משום הכירא כדתניא ואם משלהן צריך להודיע ומגביהה כו' ולרש"י האי ומגבי' ארישא ותוספתא מסייעא לרש"י אף אל נמי נימא אי כהרמב"ם הא דאותבינן אדר"י מדתניא משהו אפי' תימא משהו ממש והתם דמשלהן דלהכירא בעלמא אפי' משהו וכי קאמר ר"י טפח במשלו דזכי' בעינן ובציר מטפח לאו זכי' היא אלא לאו במשלהן לא בעי הגבהה כלל:

דף פ' אם משלהן צריך להודיע דלא כר' יודא דאי בחצר שבין שני מבואות משלו נמי צריך להודיע בשלהי פירקין והא דא"ל ר' אחא ברי' דרבא לרב אשי הלכה מכלל דפליגי אע"ג דהאי תנא פליג כיון דבמתניתין לא פליגי ודאי הלכתא כמתני'. אם משלהן צריך להודיע פירש"י משום דמקפיד על עירובו אינו עירוב ולר' חנינא דאמר עירובו עירוב הנ"מ היכא דיהיב ריפתא ומקפיד אבל שלא מדעתו אימא עינו צרה ולא בעי למיהב כלל:

אמר הרמב"ם מברך אקב"ו על מצות עירוב ואיתחזיא לן המזכה משלו כשנוטל האוכל קודם שיתנהו לחברו יברך דבתר דיהיב לחברי' וזכי מאי עובר לעשיתן הוי וא"נ לא קנה עד בהש"מ איהו הא תו לא קעביד מידי וממילא קא קני וכדאמרו בגובה בשעה שמקבל יברך ואי משום דאכתי לא אמר בהדין יהא שרי כי לא אמר מאי הוי לא יהא אלא בעה"ב שהיה שותף דאין צריך לערב וכי זיכה תו לא צריך ויו"ט שחל להיות בע"ש דעביד עירוב תבשילין ביום ה' ומזכה לכולן ממילא מהניא לעירובי חצרות כיון דזיכה הרי כולן שותפין ושותפין לא צריכי לערב וכיון דחדא ברכה לתרויהו מברך על עצות עירוב ומזכה ואומר בהדין יהא שרי לאפויי כו' ולאפוקי ולעיולי כו':

תנאי היא לרש"י תחומין נמי קשיא לי' כיון דלא תנן ומזכה ומשני רב כר' חייא וכ"ת רבי לא שנה ר' חייא מנין לו תריץ כיון דאשכחן ר' חייא דס"ל צריך לזכות אמרינן מתני' נמי סמיך אדקתני בשיתופין ולא מיבעיא בתחומין ואי לא הוי משכח לדר' חייא לא הוה אמרינן הכי ורב נחמן נמי דאמר א' שיתופין וא' עירובי תחומין צריך לזכות קסבר הואיל ומשכחת לי' לר' חייא דס"ל אמרינן מתני' נמי בתרויהו בעיא:

או דלמא משלה עירבה לה כו' לרש"י קסבר ר' ישמעאל בר' יוסי אע"ג דעירובי תחומין צריך להודיעו הכא אנן סהדי דביתה ניחא לה דלא אזלה להתם אלא למרחץ וחשכה לה ור' חייא סבר כיון דבעלמא עירובי תחומין צריך להודיעו דחוב הוא לו הכא נמי לא פליג רבנן וכי אסקינן משל חמותה עירבה לו ר' ישמעאל בר' יוסי נמי מודי דלא פליג רבנן ובתחומין בכ"מ צריך להודיעו. ולרבותי' בעלי התוס' דאוקמוה בחצירות ר' ישמעאל כר' יודא ור' חייא כחבריו שחלוקין עליו:

ובירושלמי דשלהי פירקין מייתו עובדא באשה א' שעירבה לחמותה בלא דעתה ואתא עובדא קומי ר' ישמעאל ובקש לאסור א"ל ר' חייא כך שמעתי מאביך כל מה שאת יכול להקל בעירובין הקל למאי דמסקינן בלא זיכתה שמע ר' ישמעאל מאבוהי להקל ור' חייא בקש להחמיר ובשלא מדעתה שמע ר' חייא מר' יוסי להקל ור' ישמעאל ביקש להחמיר ולמאי דס"ד דהכא בשלא מדעתה חדא בחצירות ובסתם וחדא בתחומין וידעי דבעירוב ניחא לי' וכדאמרן מר סבר ידעי עדיף. ומר סבר חצירות סתם עדיף: