גאון יעקב עירובין שיד

לפנותו כי היכי דלא ליסרו אהדדי דכי עירבו אחד ליכא למיחש להכי ולעירבו שנים ואם רצו לערבי אחד וכי מערבי ב' הוי אין עתיד לפנותו וכי מערבי אחד הו"ל עתיד לפנותו ועוד איכא למימר חצר נמי קשיא לי' מאי חזית דאמרת מערבין שנים ולהכי אחמרת בי' דלא יתן לתוך קופתו דלמא איפחת ולאו אדעתי' והו"ל אין עתיד לפנותו לערבו אחד ולא שנים ולישתרי למיהב לקופתו דליכא למיחש בה מידי והו"ל עתיד לפנותו ובטל מחיצתא ושרו לערובי חד מיהא מ"ע מסתברא דדוקא קאמרי ולאפוקי מדהרב בעל מ"א דאמר להרמב"מ לא מהני אפי' ביטול לשבת אחת וכרבותינו בעלי התוס' דכיצד משתתפין חדא דרבותינו בעלי התוס' דהכא ודפ' הזורק ודהרשב"א פליגא ומסייע להו דרב הונא ברי' דר"י ותו הא הרמב"מ הוא דאמר דסל וספל וחריץ נמי מהני וכ"ת הנ"מ בד' ולמיהוי פתחא אבל בכולהי למיסתר מחיצתא לא כל כה"ג הו"ל להרמב"מ לפרושי ולרבותינו בעלי התוס' דכיצד משתתפין בעינן מימר דרב אשי פליג ארב הונא ברי' דר"י וקסבר אימור דאמרינן ארנקי נמי מבטל אינש הנ"מ למיהוי פתחא אבל הכא דלבטולי מחיצתא שבת וטומאה כי הדדי נינהו וכי היכי דבטומאה לזמן מרובה בעינן ה"נ גבי שבת ולר' יוסי גבי שבת נמי סתם עפר אין עתיד לפנותו לזמן מרובה ותבן ואין עתיד לפנותו לזמן מרובה כסתם עפר דמי ועפר ועתיד לפנותו לזמן מרובה אע"ג דלא ניטל בשבת לא בטיל ורבנן דפליגי עלי' דר' יוסי בשבת נמי פליגי וסברי אפי' עפר נמי לא בטיל עד דבטלי' בהדיא וכי פליגי בבית דלאו למיסיימי' קאי אבל בחריץ דלמיסיימי' קאי מודו דסתם עפר אין עתיד לפנותו לזמן מרובה ופירות אפי' טבולין כיון דעתיד לפנותן אפי' בחריץ לא מבטלין ולדידהו הא דבור מלא פירות דאמרינן הזורק לתוכו פטור מתני' דאהילות תיובתי' השתא עפר לא מבטל פירות מיבעיא ובור נמי הא לאו למיטיימי' בהנך פירי קאי:

מתני' אלו מאכילין מכאן. אמר ה"ר יונתן אבל בידים אין לו לעשות דאע"פ שלא נתמעט על פני כל אמות אין לו ליטול ממקום שנתמעט שהרי ניטל מתבן שברשות חצרו של חברו ולא ידענא א"ה מאי אריא איפחת ביו"ד אפי' גבוה יו"ד ויותר מיכן נמי למעלה רשות שניהן היא כדאמרינן בכותל ואמרינן נמי כותל גבוה תשע עשרה וכותל גבוה עשרים ובגמ' פריש משום מוקצה:

נתמעט התבן אמר ה"ר יונתן ואפי' לא נתמעט אלא בשבת אפ"ה נאסרים שניהם דלא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה אלא בעירוב ולא במחיצה והוי כמבוי שניטלה קורתו כו' ולא ידענא הא בשמעתין אמרינן אמתניתא דקתני שניהן אסורין ש"מ דיורין הבאין בשבת אסורין ומשני דאימעט מאתמול:

אלמא הכא דיורין הוא דאתוספי ולא דמי למבוי שנטלה קורתו דקמיפלגי בי' ר' יוא ור' יוסי דהתם מחיצתא הוא וכדפרישו בתוס' והרא"ש בפ"ק בשמעתא דחבלים גמ':

ובלבד שלא יתן לתוך קופתו פליגי בה רבנן לרש"י לחד לישנא משום דלמא שקל טובא וממעיט לי' מיו"ד ולאו אדעתי' ולאידך לישנא משום מוקצה למחיצה ולהרא"ש בחול קאמר וכן מוקמי לבהמתי' אסור בחול דאי בשבת לימא שבת הואיל והותרה הותרה ואמרו משמי' אפי' בחול ולא מיבעיא בשבת כיון דבחול אסור משום ע"ש סמוך לחשיכה ממילא בשבת נמי אסור דלמא עביד לי' בע"ש א"נ דלמא ממעט לי' בה"ש דמי איכא מידי דבחול אסור ובשבת שרי א"נ בשבת אסור משום מגו דאתקצאי לבה"ש והרא"ש משום דרב הונא סבר בטלטול כר"ש קא מוקים לה בחול אבל אנן במוקצה מחמת איסור קי"ל כר' יודא והריטב"א מפרק לה להאי דשבת הואיל והותרה דחיישינן לשבתות אחרים ומשמי'