גאון יעקב עירובין שיג

בין החצרות וכדאמר רב הונא ברי' דר"י בהדיא הנח איסור שבת דאפי' ארנקי מבט' אינש וטעמא דמתני' דעפר מבטל למחיצה אתא לפרושי. ועפר ועתיד לפנו' בטומאה תניא וכן תוספות הזורק דבעי למוקמא הא דבור מלא פירות בטבל, לאו משום דניטל מן התורה קסברי אפי' לבטל מחיצה אהניא שאינו ניטל בשבת וי הא דפריקו דמדאורייתא אפי' דבר הניטל בשבת מבטל ובדרבנן הוא דשאני בין דבר הניטל בשבת לשאינו ניטל אלמא דבר שאין ניטל בשבת אפי' בדרבנן מבטל וכן אמר בעל הג"א דפירות מבטלי מחיצתא משום דלאוצר נינהו ואין מתחילי באוצר בשבת ומסתברא כדאמר רב הונא ברי' דר"י דמודו רבנן בשבת דסתם עפר בטל משום דלא ניטל בשבת דומיא דארנקי ה"נ מודו בתבן ואין עתיד לפנות בשבת דכי הדדי נינהו וגבי טומאה טעמה דסתם עפר משום דלא עתיד לפנות לזמן מרובה וה"נ תבן ואין עתיד לפנותו לזמן מרובה אבל גבי שבת דטעמא משום דלא ניטל בשבת ה"נ תבן ואין עתיד לפנותו בשבת מידי דהוה אכובדו דאע"ג דניטל בשבת כיון דמפני כובדו לא ניטל בשבת דמיא לאינו ניטל מחמת איסו' ה"נ אין עתיד לפנותו בשבת כאין ניטל בשבת מחמת איסור דמי ועד שיבטל דאמ' הרמב"מ לאו דוקא ה"ה אין עתיד ליטלו בשבת אלא מלתא פסיקתא נקיט ואתי ובתרי' אזדו הרב בעל הטורים והרב בעל ש"ע תדע דהא הרשב"א אמר בהדיא דאינו ניטל בסבת ממעט וקאמר בתבן הראוי למאכל בהמה ובטלו. וכלהי אלישנא דאביי מסרך סרכי ואתו דאמרי אי בטולי חייץ מילתא דפסיקא. א"נ לרווחא קאמר דעפר וצרורות אפי' בכ"מ מבוטלין הן בחריץ דלמיטיימי' קאי כדאמר רב אשי והא דאמר הרמב"מ שסתם עפר וצרורות בחריץ מבוטלין הן. מאי מבוטלין משום דלא ניטלין בשבת. ומסתברא טפי דביטלו דוקא קאמרי ואביי נמי קאמר בטולי חייץ בטולי דוקא ור' יוסי דאמר תבן ואין עתיד לפנותו כסתם עפר משום דקסבר אין עתיד לפנותו כביטלו דמי ואידי ואידי אין עתיד לפנותו אבל לרבנן דאמרי אין עתיד לפנותו לא בטיל עד דבטלי' בהדיא כי קא מודו לענין שבת בסתם עפר דאין ניטל בשבת מחמת איסורי' אבל תבן דניטל בשבת אע"ג דאין עתיד לפנותו לא מבטל עד דבטלי' בהדי' כי היכי דלא מהני גבי טומאה דלא שאני שבת מטומאה אלא משום דשבת איכא איסורא וכובד נמי מוכחא טפי מאין עתיד לפנותו ואנן כרבנן וכסתם משנה קי"ל והא דבור מלא פירות בטבלא ושמעתין נמי דוקא מדקא רמי ותבן לא חייץ והתנן מתבן שבין כו' ומאי קושיא דלמא שאני מתבן דלא ניטל בשבת כדאמר רב הונא ובלבד שלא יתן לתוך קופתו וכ"ת מ"מ לבהמתי' דקאים לה באפה הא שרו והו"ל ניטל בשבת מכדי בהמתי' טעמא מאי דאכלה קלי קלי ולא מפחית כדאמר רש"י סוף סוף כדי מחיצה הא אין ניטל בשלמא ללישנא דמשום מוקצה או משום סתירת אוהל כדבעינא מימר התם לבהמתי' אפי' למיכל מכדי מחיצתא שריא אלא לרש"י דמשום דמיפחת ולא אסיק אדעתי' ומטלטל הוא לבהמתי' נמי כי מיפחת אסיר ומאי קושיא הא כדי מחיצתא אינו ניטל בשבת אלא לאו לרבנן אין עתיד לפנותו לא מבטל והכא דשרי לבהמתי' וזימנין דמתרמי דבהמתי' נמי ממעיטא אלא דלא חשי להכי והואיל וסתמא לא ממעיטא לא הוי אין ניטל מחמת איסור אלא כאין עתיד לפנותו דעי מיהא אי משום הא לא אריא אימא הואיל ואי בעי מאכיל לבהמות טובא עד דאכילי לכולה מחיצה ותו ליכא למיחש לטלטול דהא לא אתו לטלטולי דמתחזיא וכדאמר הרא"ש באדם בחול ולא הוי אין עתיד לפנותו א"נ כי משנית מהאי דרב הונא תיקשי בית מאי עבדת בי' דתניא מערבין ב' וזה נוטל לתוך קופתו ולרש"י לדידי' נמי שרי דמינכר ולאינך לישני לבהמתי' מ"מ הא שריא ולא תיקשי מ"מ אין עתיד