גאון יעקב עירובין שיא

הכא דלא כמסקנא דבכל מערבין ולמאי דמסקינן התם מודי ר"י הכא דכולהי יומא ניחא לי' בהאי פתחא ולדעתין הא לא מכרעא למידחיא מלתי' דר"נ ב"ר יצחק. וליטעמך אילן לרבי מאי טעמא הא רבי לא אמר אלא בה"ש והכא כולא יומא. לאו משום דהכא כולא יומא צורך עירוב הוא דאי לא פתחא הוא לכולא יומא לא קני עירוב ועירובי חצרות נמי דבר מצוה הוא כדאמר הריטב"א שרי א"נ כיון דבה"ש פתחא מעליא הוא כולא יומא נמי אע"ג דלאו פתחא מעליא הוא מ"מ קצת פתחא הוי ש"ד לר' יודא נמי כיון דפתחא כולא יומא צורך עירוב הוא וע"ח נמי מצוה היא לא הוי הנאה וכי היכי דשרי עירוב בבה"ק ה"נ ל"ש. א"נ כיון דבה"ש ודאי שרי כי היכי דשרי התם תו לא חיישינן לפתחא מעליא אכולא יומא ואף הרשב"א ס"ל כוותין דאמר (שם) ויראה לי להתיר בין בזה בין בזה אלא שיש לחוש ולהחמיר באילן כדברי הראשונים הרשב"א כמאן לאו כר"נ ברי"צ ובאילן קי"ל כרבי ובאשירה משום דקי"ל כר' יודא ואף ה"ה ס"ל הכי מדאמר טעמא דהרמב"מ משום דלא קי"ל כר' יודא מכלל דלר"י שרי כר"נ ב"ר יצחק. מאי הוי עלה הרמב"מ אמר אילן מותר הואיל ושבות הוא גורם לו שלא יעלה בו ואשירה אסורה שאסור לעלות עלי' מן התור' שאסורה בהנאה. תרגמה ה"ה אליבי' דאמר כרבה דר"נ בר יצחק קאי כוותי' דאנן קי"ל כרבי ולא קי"ל כר"י ואזדא הרמב"מ לטעמי' דאמר הנותן עירובו בבה"ק אינו עירוב כרבנן דר"י והרא"ש אמר אילן אסיר ואסירה מותרת כרב חסדא דר' יוחנן ור"א קיימן כוותי' וכן אמר הרשב"א שיש לחוש ולהחמיר באילן כדברי הראשונים:

מתני':

הא דמפרק הר"י בבור ולא פירות דמדאורייתא ודאי מבטלי וכן אמרו משמי' בשבת בהזורק דמדאורייתא אפי' דבר הניטל בשבת מבטל ובדרבנן לא מבטל אפי' לקולא במערבין שנים ולא אסרי אהדדי קשיא חדא כי מפלגינן בין דאורייתא לדרבנן הנ"מ להקל משום דמילתא דרבנן קילא מדאורייתא א"נ להחמיר דחכמים עשו חיזוק אבל למימר בדרבנן איפכא מדאוריית' היכי משכחת לה והכא בדאורייתא לאו מחיצה היא בין להקל בין להחמיר דוטל ובדרבנן מחיצה היא בין להקל בין להחמיר דלא מבטל ותו הא אהילות דאורייתא ותנן ביטלו אין לא בטלו לא ובכולהי שינויי דשמעתין לא מיפרקא הא דפירות דהלכתא כסתם משנה ולא כר' יוסי ובדבר הניטל בשבת מ"ש שבת מטומאה ובור הא לאו למיטמיי' בהנך פירי קאי וניחא לן אליבא דהר"י דהיינו דמפלגינן בין דאורייתא לדרבנן דהשתא דמפלגינן בין שבת לטומאה ואמרינן דרבנן מודו לר' יוסי בשבת בסתם עפר כיון דבשבת אינו ניטל בטיל ה"נ מודו לי' בשבת בתבן ואין עתיד לפנותו דכי הדדי נינה כדאמר ר' יוסי ואפי' תבן אי ידעינן דלא יפנה לי' בשבת בטיל ומתני' בסתם תבן והתם בבור מלא פירות אפי' בסתמא בדלא פינהו בשבת ואיגלאי מילתא דהני פירות מעבדא נמי אין עתיד לפנותו בשבת ובטלא מחיצה ולהכי פטור ובפינהו בשבת חייב אבל עירובין דרבנן מערבין שנים ואין מערבין אחד דסתמא מפנהו בשבת לבהמתי' וכי חזינן בתר שבת דלא פינהו אע"ג דאגלאי מילתא דבטיל והוה אסרי אהדדי הא עירובין דרבנן היא ולא חשו לה ובדרב הונא ברי' דר"י איפרקא הא דאהילות מיהא טפי מחוורא דסתם תבן כיון דלפנותו לבהמתי' קאי אע"ג דחזינן בתר שבתא דלא פינהו לא בטיל בשבתא וכן באהילות אפי' להריטב"א דאמר אין עתיד לפנותו לזמן מרובה היכא דעתיד לפנותו לר' יוסי ולרבנן סתם עפר ובתר הכי אתרמי מלתא ולא פינהו לזמן מרובה מ"מ לא בטלי' לבית כיון דמעקרא לפנותו הוה קאי ול"ש דאורייתא ל"ש דרבנן ובור מלא פירות