גאון יעקב עירובין שב

ר' יוחנן אפילו עירבו דרך חלונות אין העכו"ם אוסר עליהן. והיינו כהרמב"ם ואמר רב הונא אפי' עירבו דרך פתחים דמחזי כחד לא הו"ל כיחיד במקום נכרי ולא מיבעיא דרך חלונות דלא מחזי כולי האי כחד ואתא אבא בר בר חנא וקאמר אפי' דרך חלונות משוי להו העירוב לחד והו"ל יחיד במקום נכרי ולא מבעיא דרך פתחים ורב הונא דאמר התם אין העירוב עושה אותם יחיד ה"נ בנכנסין בין הפסין אין העירוב עושה אותם יחיד ור' יוחנן דאמר התם עירוב עושה אותם יחיד ה"נ כחד חצר דמי ושרי עוד מסייע לי' ירושלמי דפירקין אמתני' דהאחין דאותבי' לרב חסדאי דאמר טעמא דבית שמנחין בו העירוב אין צריך ליתן פש משום דנעשה כשותף מדר' יוחנן דמבוי שצדו אחד עכו"ם וכו' דאמר אין העכו"ם אוסר עליהן אין תימר כשותף יוסר להרמב"מ נימא דאותבי' כיון דלא ס"ל כולהי הכא דיירי כדאמרינן במי שהוצאוהו אלא נעשה כשותף דהו"ל כאלו כל חד אית לי' רשות' בניתי' דחברי' וליכא רשות מיוחדת וכשם שהחצר רשות כולן כך הבתים רשות כולן אין תימר הכי לא הוה א"ר יוחנן נעשין כיחיד במקום נכרי כיון דכל חד דייר בביתי' משום דאית לי' לחברי' רשות בביתי' נעשה כיחיד אלא כי אמרינן כולהי הכא דיירי הו"ל כאלו שנים בבית אחד דכיחידים דמיין וכדפרישן התם בירשלמי אלא לרש"י ורבנן דקמו בשיטתי' בשאין הבתים פתוחין לאותו מבוי אמאי ייסר הא לא פתוח לאותו מבוי ואי משום דהו"ל שנים שותפין באותו בית הפתוח למבוי שנים בבית אחד מי אסר הנכרי עליהן ותו מה לי נעשה שיתוף מה לי דייר הכא בעה"ב ודאי הכא דייר. היינו דשמענא מר' טבלא כו' פירשה הריטב"א ללישנא קמא דרש"י דלא ידע תרתי דר' טבלא למה לי וללישנא בתרא דשמע דאמר בי' טעמא משום דאסור לעש' יחיד במקום נכרי ולא ידע למאי אצטריך לרב טבלא לפרושי כו' ולהריטב"א הא דאי לא אמר מאי לאו סתמא דתלמודא קאמר אלא רב יוסף הוא דא"ל לאביי ואי לא אמר מאי מ"ש חצר ממבוי ואהדר לי' אביי הוה אמינא טעמא דרב ואמר רב יוסף א"ה היינו דאיצטריך לרב טבלא לאשמעינן נמי חצר או היינו דאיצטריך לפרושי בה טעמא כיון דאיכא למיטעי בטעמי' משום דליכא בתים וחצרות:

מתני' נתנו עירובן במקום אחד כו' אוקימנא בחיצונה איכא למימר לרבנן בתראי באמרי אף רגל האסורה אינה אוסרת הכא כי שכח אחד מן החיצונה שתיהן אסורות ואפי' פנימית משום דליתא לעירובן גבי'. אבל שכח אחד מן הפנימית פנימית אסורה וחיצונה מותרת דא"ל חיצונה לפנימית לתקוני שתפתיך ולא לעוותי אע"ג דליכא למימר בהו אחדא דשא מ"מ כיון דרגל פנימית אפי' אסורה אינה אוסרת והכא דמשום דעירוב מרגילה א"ל לתקוני שתפתיך ואיכא למימר בהא אפי' רבנן בתראי מודו דרגל פנימית אהניא היכא דעירבה בהדה ואיכא תרתי לגריעותא כיון דלא מציא למיחד דשא לא מצי א"ל לתקוני שתפתיך:

גמ' כי אתא רב דימי כו' קסבר מה נפשך אי רגל רשות הוא אפי' רגל המותרת נמי ליסר ואי רגל לאו רשות אפי' רגל האסורה נמי לא אסרה ואי משום דברגל המותרת אחדא לדשא ומשתמשא ברגל האסורה נמי תיחוד לדשא דחיצונה מאי אהניא לה סוף סוף לא תשתמש והריטב"א משמי' דרבותנו בעלי התוס' אמר מתני' קשיתי' דקתני וחכמים אומרים אין דריסת הרגל אוסרתה ולא קתני וחכמים אומרים אינה אוסרת לאו לאשמעינן אין דריסת הרגל אוסרתה כלל אפי' היא אסורה. והיינו דאכרח לרבין לומר ג' מחלוקת ע"כ ואית לן למימר נמי בין לרב דימי בין לרבין קשיא להו חכמים היינו ת"ק. ואוקמה רב דימי כולה כר"ע ורבין אמר שלש מחלוקת: