גאון יעקב עירובין שא

אסור משום דאסור לעשות יחיד במקום נכרי מיהא במבוי מאי אסור לעשות אית בי' דהא אסירי כולהי להשתמש במבוי והא דפריקו רבנן בעלי התוס' בצוה"פ או בפסין א"ה האי מבוי חצר הוא ותו מידי היא טעמא אלא לרב ורב הוא דאמר דריסת רגל בחצרות אסיר בישראל ונכרי בפנימית וישראל בחיצונה או איפכא וה"נ חצרות הוויין ואימא דריסת רגל אסירי והא ליכא למימר דמבוי אסור משום דליכא חצרות ובחצר אסור משום דאסור לעשות יחיד במקום נכרי מדקאמר אי לא אמר הוה אמינא טעמי' דרב מכלל השתא במבוי נמי לאו היינו טעמי' אלא משום דאסור לעשות והיינו דתהו בה רבנן דתוס' האיך יהו מותרין כו' אלא מסתברא דהשתא ס"ל דירת נכרי שמי' דירה ומבוי נמי האיכא חצרות ומשום דאסור לעשות הוא דאסיר וכן אמרו רבנן בתו' וכולהי רבוותאי וש"מ מהכא מודי רב באב ובנו דמבוי שלהן ניתר בלחי וקורה ואע"ג דלא אסרו אהדדי השתא נכרי דלא אסר איחיד ודירתי' לאו שמי' דירה אלא כדיר של בהמה כדאמרינן בריש פירקין משיב חצרות אב ובנו דאע"ג דלא אסרי אהדדי דירתי' מיהת שמי' דירה ומבעיא וקשיא לרש"י דאמר פליג רב אף באב ובנו:

לא תיקשי לרב כיון דאשמעינן בחצר מבוי ל"ל סד"א כי חשו רבנן ליחיד במקום נכרי היכא דדייר בהדי' בחדא חצר אבל היכא דדייר בחצר אחרת משום חדא מבוי לא חשו כולי האי קמ"ל:

וכולה מלתא דתרגימנא הוא אליבא דרש"י וכולהי רבנן דתמו בשיטתי' אבל הרמב"מ אומר מבוי שצדו אחד גוים וצדו אחר ישראלים והיו חלונות פתוחות מחצר לחצר של ישראל ועירבו כולן דרך חלונות אע"פ שנעשו כאנשי בית אחד ומותרין להוציא ולהכניס דרך חלונו' הרי אלו אסורין להשתמש במבוי דרך פתחים עד שישכרו מן הגוים שאין נעשין כיחיד במקום גוים וכן אמר במצר וכמה מעלייא הא שמעתא וכולה סוגיין כוותי' אזדא ובין למאי דס"ד מעקרא בין למאי דאסיק היינו דאמר רב וכל שהוא פתוח מבית וחצר או מחצר למבוי אורחא בפתחים אבל היכא דאיכא פתחים למבוי לאו אורחא למיעבד פתחים מחצר לחצר אלא חלונות והיינו פתחים דאמר רב פתחים רבים ואי לא אמר אף לחצר הוה אמינא ה"ק רב האי מבוי דנכרים קאסרי אישראלים מערבין דרך חלונות לעשותו יחיד במקום נכרי אע"ג דשרו למיעבד יחיד במקום נכרי ונכרי תו לא אסר עלי' ואע"ג דרב כר"מ ס"ל דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף הכא כי עבוד שיתוף נמי שפיר דמי דמדינא בעירוב נמי הו"ל חדא אפי' לאפוקי מינ' למבוי ומפני התינוקות הוא דאצריכינן למיעבד שיתוף והואיל ומדינא הו"ל חדא תו לא אסר נכרי עלי' מ"מ אסר משום דדירת נכרי לא שמי' דירה וליכא אלא חדא חצר. ותרתי ל"ל הא אמרה רב חדא זומנא דאין המבוי ניתר עד שיהו בתים כו' ורב לא תני במתני' פתוחות דפתוחות הו"ל כחדא חצר. ומתנינן ואי מהכא לא ידענא בתים וחצרות כמה. השתא דאמר רב אמרינן דירת נכרי שמה דירה ומשום דאין עירוב עושה אותן כיחיד דלא ליסר הנכרי עלי' ואע"ג דלגבי חצרות פתיחות למבוי ה"ל כיחיד לגבי לא הוו כיחיד. וש"מ מהא הא דרב לא הני פתוחות לאו דוקא פתחים אלא אפילו חלונות עושה אותן אפת ולאפוקי מרבותינו בעלי התוס' דאמרי פתחים דוקא דהשתא נמי בהא מילתא לא אידחיא הא דה"א דעירוב דחלונות משוי להו חדא אלא דאיכא למימר השתא הא נמי אידחיא א"נ הכא בחלונות למטה מג' דמודו בהו רבנן דתו' ומסייע לי' להרמב"ם ירושלמי דעושין פסין חצר שראשה נכנסת לבין הפסין רב דניאל בשם רב הונא אפי' עירבו אסורות רב הונא כדעתי' דאתפלגין מבוי שצדו אחד עכו"ם וצדו אחר ישראל רב הונא בשם רב אם עירבו דרך פתחים העכו"ם אוסר עליהם אבא בר בר חנא בשם