גאון יעקב עירובין ש

חזנא שריי' ורב ענן כרב ס"ל אלא לאו השתא לא הוי חזנא ואיבות סבר לאו משום חזנא שריי' דמקום פתא גורם וליכא למימר כי משני דקבלה מיני' ניחא לי' לאוקמא דרב ענן אפי' לשמואל וכי אמרינן לא קבלה רב ענן על כורחך כרב ואמרינן נמי חזנא הוי השתא ובהא נמי כרב דמסתבר טפי למימר דעובדא ידעינן היכי הוה ומדקאמר איבות סבר מקים פיתא גורם מכלל דלא הוי חזנא השתא:

מבוי מצדו אחד נכרי לרש"י מסתברא בין למאי דס"ד בין למאי דאסיק ה"ק מבוי שצדו אחד נכרי חצר של נכרי וצדו אחד ישראל חצר של ישראל ובתים וחצרות הפתוחין לרה"ר או למבוי אחר יש בהן חלונות מחצרן לחצר של ישראל שחצרו פתיח למבוי אין מערבין דרך חלונות להתיר להוציא מחצרן למבוי דרך פתחים של ישראל הפתוח למבוי וקאמר דאי לא אמר ה"א טעמי' דרב משום דקסבר אין המבוי ניתר עד שיהו בתים וחצרות פתוחין לתוכו ודירת נכרי לא שמי' דירה וקאמר מבוי שצדו אחד נכרי וצדו אחד ישראל וליכא אלא חצר אחד של ישראל אין מערבין אותו דרך חלונות למישוי' חצרות פתוחים לתוכו כיון דחצרות הפתוחות לחצר של אותו ישראל בחלונות עירבו דרך החלונות להשתמש במבוי והו"ל כאלו אותן החצרות כולן פתיחות למבוי כיון שמשתמשין במבוי דרך פתחי ישראל הפתוחין למבוי אין מערבין משום דהאי לא מיקרי חצרות פתוחין לתוכו. וכ"ת מאי קמ"ל פשיטא הא אפי' חצרות כולן פתוחות למבוי ופתוחות זו לזו אין המבוי ניתר בלחי וקורה כדאמרינן רב לא תני פתוחות מזו לזו ולא מיבעיא אין פתוחות למבוי תריץ חלונות איצטריכא לי' וכדאמרו רבנן דתוס' דפתחים הוא דמשוי להו חדא אבל חלונות לא וסד"א הכא דחלונות הוא לא הו"ל כחדא חצר ומ"מ למבוי מישך שייכי כיון דעירבו דרך החלונות וכדאמר הר"י לא מיבעיא פתחים ולא מיבעיא לא עירבו וכו' א"נ איצטריך סד"א התם דכולהי פתיחי למבוי ופתיחי מזו לזו כחדא חשיבי הכא דפתיחי לר"ה לאו כחדא חשיבי וכדאמר ר"ת קמ"ל וכ"ת הא דקאמר ותרתי ל"ל אימא אין מערבין דרך חלונות קמ"ל חדא אי לאו דהוה רבותא בנכרי נכרי דנקט ל"ל לימא מבוי שיש בה חצר אחת אין מערבין דרך חלונות למישוי' שתי חצרות ועוד משום האי לחוד לא איצטריכא לי' כדאמרן אלא איידי דאתא לאשמעינן רבותא בנכרי אגב אורחא קמ"ל נמי הא וכדאמרן וכ"ת אכתי אין מערבין דרך חלונות ל"ל מה נפשך אי לאו כחצרות פתוחין לתוכו הוויין הרי אין במבוי אלא חצר אחד ואי כחצרות פתוחין לתוכו הויין הרי הנכרי אוסר עלי' תריץ רב כראב"י כדאמרינן גבי ישראל ונכרי בפנימית דפנימי במקומו שרי' וראב"י אין אוסר אלא אם כן ב' ישראלים אוסרין זה על זה והכא ה"א דכחצרות פתוחין לתוכו דמיא אוסרין זה על זה מי הוי הא ליכא דריסת רגל דחדא אחברתה:

דף ע"ה ואי מהכא הוה אמינא בתים לא ידענא כמה. לא קאמר אי מהכא טעמי' דרב לא ידעינן ואימא טעמי' משום דאסור לעשות יחיד במקום נכרי קמ"ל אין מבוי ניתר כו' וממילא היינו טעמי' דהכא דאי הא קמ"ל אכתי אימא דירת נכרי שמי' דירה וטעמי' משום דאסור לעשות יחיד במקום נכרי:

השתא דאמר רב כו' משום דאסור לעשות כו' מסתברא דשכירות מנכרי מהניא כי היכי דמהניא בשני ישראלים אוסרין זה על זה דנכרי לא מוגיר:

משום דאסור לעשות כו' איכא למימר השתא נמי קסבר דירת נכרי לא שמי' דירה וקאמר לא מיבעיא במבוי דאין מערבין דאיכא תרתי חדא דליכא אלא חצר אחת ועוד דאסור לעשות יחיד במקום נכרי אלא אפי' חבר