גאון יעקב עירובין רצט

ברישא והדר בי' ואמר אפי' בית אחד ור"א דלא שמע מיני' הא דבית אחד ושמעה מרב ברונא אתא לקמי' דשמואל ורמי לי' ואשתיק שמואל משום דהדר בי' מהא דאין לנו. וקשיא דאי קבלה מיני' ואשתיק משום דהא אמר בבתרייתא חדא כי שייל מיני' אמר מר הכי אמאי א"ל אין הא איהי הדר בי' והו"ל למימר הדרי בי כי היכי דלא לישרי ר"א בבית אחד ועוד מאי קבלה מיני' הא לאו מקבלתי' מר"א הדר בי' אלא מעקרא הדר בי' אלא בין כך ובין כך הא דאין לנו בעירובין אמר ברישא והדר אמר בית אחד ואי קבלה מיני' אשתכח מיני' הא דאין לנו ואמר בית אחד ואתא ר"א ושיילי אמר מר הכי אזל אין ורמי לי' דידי' אדידי' ואדכר דהכי קבל וקבלה מיני' והדר בי':

הא דדייק הריטב"א משמי' דהרשב"א מההיא דאבוה בר איהי דשני בתים לכל חצר דבית אחר הוה בהדי דבי כנישתא וס"ד דשמואל משום חצר דאבוה ב"ר איהי והאי ביתא דבי כנישתא שרי ואסיק דאבוה ב"ר איהי הכי סבור ולה היא דשמואל משום חזנא היא דשרי דה"ל שני בתים בהדי דבי כנישתא ובחצר אבוה נמי הוי שני בתים האי דיוקא לא מכרעא אימא בית אחר בלא חצר הוה בההוא מבואה בדוכתא אחרינא דלאו בבי כנישתא וקס"ד שמואל משום חצר דאבוה והאי ביתא הוא דקא שרי ואסיק חזנא הוה בבי כנישתא דהו"ל שני חצרות ובית דאבוה בחצרו וביתא דחזנא כחצר דבי כנישתא והאי ביתא דבלא חצר לא מהניא ולא מידי וכן אמר הריטב"א אדרב דשני בתים לכל חצר מהא דר"א דמילה ודירושלמי ולאפוקי מהראב"ד דאמר שני בתים בשני החצירות וה"נ משמע קצת לקמן בעובדא דאבוה ב"ר איהי ומדאמר משמע קצת מכלל דלאו דיוקא מכרעא הוא וכדאמרן:

שלש מחלוקת במבוי לר"ח הלכה כר' יוחנן ואפי' בית וחורבה ניתר בלחי וקורה וחל קין עליו ואמרי הלכתא כרב וכדאמר רב נחמן נקיטינן ולהראב"ד בית אחד בכל חצר וכולהי רבוותאי אמרי שני בתים לכל חצר ושלש מחלוקת בחצרות פתוחות זו לזו להריא"פ והרמב"מ אף בזו הלכה כרב ואין המבוי ניתר בלחי וקורה כדאמרן בפלוגתא דר"מ ורבנן והריטב"א משמי' דרבותי' ומשמי' דהראב"ד והרא"ש וה"ר מרדכי משמי' דהר"מ בזו אין הלכה כרב מדאמרינן רב לא תני פתוחות הא דכ"ע תני. ולרבותינו בעלי התוס' אפי' רב לא קאמר אלא פתוחות בפתחים אבל עירבו דרך סולמות או דרך חלונות ניתר בלחי וקורה:

ואם ובנו לא מצאנו חבר לרש"י והכל מודין שניתר בלחי וקורה:

וחורבה לרש"י היא גופה אסירא ממנה למבוי וממבוי לתוכה. ולהר"י כל שאינה אוסרת היא עצמה מותרת ואפי' חורבה גופה לא אסירא אלא היכא דדייר בה. וכן אמר הרא"ש וכן אמר הרשב"א ופלוגתיי' בכיצד משתתפין בשמעתא דאנשי חצר ואנשי מרפסת:

ב לעולם אימא לך קבלה מיני' מדקאמר לעולם אימא לך שמעינן דאכתי מספקא לן אי קבלה מיני' או לא. ולא מסתבר למימר דעובדא מספקא לי' היכי הוה אלא עובדא ודאי הכי הוה ואי לא קבלה מיני' האי חצר לשמואל א"נ לא הוה חזנא נמי הוה שרא שמואל משום דחצר אחד ובית אחד סגי אלא עובדא דהוה בחזנא הוי ורב ענן שריי' משום דהשתא לא הוי חזנא כדאמר רש"י וס"ל כרב דב' חצרות וב' בתים בעינן וליכא למימר דהשתא נמי הוה חזנא ובתרתי כרב ס"ל בההיא דב' חצרות ובהך דמקום פתא גורם. דא"כ כי משני דקבלה מיני' מאי דוחקי' למימר ואיבות סבר מקום פתא גורם לימא איבות נמי ידע דמשום