גאון יעקב עירובין רצה

דלא ידע וסבר דאיכא תרי בפנימית וקא מיבעיא לי' לרמי בר חמא אב ובנו בחיצונה כרבים דמי וקורא אני בהן רבים בחיצונה דאתי למימר כי היכי דאיכא תרי בחיצונה איכא נמי תרי בפנימית ותרי דפנימית אימא נכרים נינהו ולא עירבו או"ד כיחידים דמו ולא גזור בהו צריכין לערב חיצונה בהדי פנימית אי אין צריך וא"ל תניתוה הרי הם כיחידים וסתם יחידים בכל מקום משמע דאפי' להא מילתא לא קרינן להו רבים וברייתא לא תיקשי לשמואל דאמר אפי' שנים אחרים בחיצונה לא אסרו דברייתא לאו הא אתיא לאשמעינן אלא דהרי הם כיחידים ולא צריכי עירובי אהדדי ואפ"ה מבוי שלהן ניתר בלחי וקורה ותיפשוט מינה מיהת לרב אדא דבכ"מ הן כיחידים ולהריא"פ והרמב"ם דאמרי ג' בג' חצרות ופירשה הריא"פ היו כולן שלשה חצרות ובכל חצר דר אחד שנמצאו כולן שלשה אסורין הואיל ואני קורא רבים בחיצונה דכל שלשה רבים הם וכיון ששלשה דורסין בחיצונה ה"ה רבים ואסורין וקמיבעיא לי' אי תרי מיני' אב ובנו חד בחיצונה ואידך בהדי אחר בתרתי פנימית כרבים דאמי הואיל ותרוי' דתרתי פנימיות אסרי אהדדי מחזי כרגל האסורה במקומה או כיחידם דמי דהנך ג' דחיצונה דקרית להו רבים משום דכל שלשה רבים הן לא הוו אלא שנים דאב ובנו כיחיד הן ומאן דחזי שלשה בחיצונה מאן דידע ידע ומאן דלא ידע סבר אב ובנו הוו בתרי פנימיות ופשיט לי' מברייתא דסתם יחידים בכל מקום משמע:

והלכתא כרב באיסורי דמקום פתא גרים וארבעה מדות בדבר שהן שלשה כדאמרן שלשה יש בהן דין פרס לענין עירוב בא אצלן או שאין עמהן דיורין א"צ לערב אב ובנו הרב ותלמידיו אדון ומשרתיו ובעל ונסיו להרז"ה והרשב"א והריטב"א אע"פ שמקבלות פרס או אין עמהן דיורין אוסרין זועל זו ולהרמב"ם כאב ובנו הן ואין אוסרין ואם ישנות בבית אחד להרז"ה ודעמי' איבעיא לן ומסתברא דל"ש ובהא נמי אסרי אהדדי ואם אב בחצר אחד ובניו מקבלי פרס בחצר אחרת מספקא לי' להריטב"א אי מהני פרס דאבוהן דבחצר אחרת למישווינהו בהאי חצר חד ולישני' משמע דלא מספקא לי' אלא בישנים בבתיהן אבל ישנים בבית א' מהני ואבוהן ודאי דלא אסר עלי' במבוי ומי שיש לו בית בחצר חברו אינו אוסר אלא מקום פתא ואי מקום פתא בבית זו ומקום לינה בבית זו ואנן סהדי בחדא מיני' דבהאי ניחא לי' דליהוי תרוי' האי דניחא לי' בי' הוא דקגרים בין לקולא בין לחומרא וכן לענין תחומין מהאי דוכתא משחינן לי' תחומא ואע"ג דלא הוו התם בה"ש והשואל בית מחבירו וכן סופר או מלמד או בחורים שלש מחלוקת בדבר כדאמרן ומבוי של כולן ניתר בלחי וקורה אותן מקבלי פרס והפרס עושה אותן אחד בעירוב בא אצלן או אין עמהן דיורין וכן חמשה שעירבו כשמוליכין עירובן למקום אחר אם מקבלי פרס אין אחרים עמהן בחצר וחצרן הותרה להן בלא עירוב ומוליכין עירובן לחצר אחרת וכן בעירבו אם כל בני החצר עירבו ומוליכין לחצר אחרת א"צ אלא עירוב אחד לכולן אבל אם לא הותרו כולן בחצרן כגון מקבלי פרס שיש עמהן אחר בחצר שאוסר עליהן ומוליכין העירוב לבית האחר באותה חצר מגו דאסר עלי' איהו ומזקיקן לעירוב אינהו בהדי הדדי נמי אסרי אהדדי וצריכין עירוב לכל אחד ואחד וכן כשמוליכין עירובן לחצר אחרת הן והאחר צריכין עירוב לכל אחד ואחד משום דאחר אוסר עליהן בחצרן ומזקיקן לעירוב בחצרן אינהו בהדי הדדי נמי אסרי אהדדי. וצריכין עירוב לכל אחד ואחד ואם עירוב של חצרן בא אצלן יכולין ליטול את העירוב ולהוליכו לחצר אחרת כיון שעל ידי אותו עירוב נעשו אחד בחצרן וכן חמשה שגבו עירובן וחמשה לא עירבו ומוליכין עירובן לחצר אחרת להתיר חצרן וחצר אחרת צריכין עירוב לכל אחד ואחד ואפילו חמשה שעירבו בחצרן צריכין להוליך עירוב לכל