גאון יעקב עירובין רצג

מינה מיהא מדקאמ' אשה אצל בעלה ועבד אצל רבו פלוגתא דר"י בן בתירא ור"י בן בבא משמע אפי' אשה ובעלה ועבד ורבו כה' עבדים וה' נשים דמיין:

תרגמא הריטב"א טעמא דנשים משום דאשתו כגופו וביאתה וחליצתה של אחד מהן פוטרת צרתה וטעמא דעבדים דככיסו הן ולא עבדים עבדים ממש אלא כל המשרתים אותו ואמר הריטב"א ש"מ מהא אינש אחרינא דעלמא דכ"ע דלא ולאפוקי מהר"י דשרי בסופר או מלמד או בחורים שהשאיל להם דירתו וכו' דסתם נשים ועבדים בחצר שלו וביש דיורין אחרים אפי' נשים ועבדים אוסרין וכו' והרשב"א אמר (עה"ק שער ד' סי' ב') בעה"ב שהשאיל חדרים בביתו ואוכלין שם לעצמן יש מגדולי המורים שהורה שאין אוסרין עליו שלא השאילן לאסור עליו וה"ה אצלו כשכירו ולקיטו ויראה לי שהן אוסרין עליו לא יהא השואל קל יותר מעבדו שאם אינו מקבל פרס אוסר וכו' ומדבריו למדנו דהר"י אף באין מקבל פרס ולא דמי להנך דהכא דאוכלין וישנים בבתיהן אבל התם ביתו הוא והשאיל להן לא השאילן לאסור עליו ואיהו נמי לא פליג עלי' דהר"י אלא באין מקבל פרס אבל במקבל פרס מודי דשואל כעבדו מיהא הנ"מ בעירוב בא אצלו או דליכא דיורין הא איכא דיורין ומוליכין למקום אחר צריך עירוב לכל אחד ואחד מדקאמר לא יהא השואל קל מעבדו ובעבדו נמי במוליכין עירוב לכל אחד בעי ושלש מחלוקת בשואל להר"י אפי' אין מקבלים פרס ואפי' מוליכין למקום אחר א"צ עירוב דעדיפי מהנך ולהריטב"א אפי' מקבלים פרס ואפי' עירובן בא אצלן צריכין לערב ולהרשב"א כעבדו דאי מקבלין פרס ועירוב בא אצלן א"צ לערב ואם לאו צריכין לערב:

והא אחין דכי גבו דמי אע"ג דבאין נמי שאני בין היכא דישנים בבתיהן להיכא דישנים בבית אחד דאפי' מוליכין למקום אחר עירוב אחד לכולן ואימא חמשה שגבו עירובן לישנים בבית אחד דמיא מסתברא לי' דכל היכא דכי עירוב בא אצלן או אין עמהן דיורין אחרים לא צריך לערובי לא גרע מעירבו ואי אמרת בעירבו עירוב אחד לכולן ה"כ ל"ש אלא לאו עירבו נמי כי מוליכין למקום אחר עיריב לכ"א ואחד וישנים בבית אחד דלא צריכי דעדיפי מעירבו דכבית אחד דמי כמקום פתא למר ומקום לינה למר:

הכי נמי מסתברא כו' אבע"א בין לרבה בין לאביי מתני' באותה חצר ואביי לא אסיק אדעתי' משום מגו אלא במוליכין למקום אחר משום דהוזקקו לעירוב צריכין עירוב לכל אחד ואחד ובאין עמהן דיורין אחרים אין צריכין לערב דלא הוזקקו לעירוב וחצר אחרת נמי הא הוזקקו לעירוב ורבה קא אהדר לי' הב"ע דאיכא דיורין ומשום מגו וקאמר ה"נ מסתברא דמתניתין באותה חצר ובדאיכא דיורין מדקתני סיפא או שאין עמהן דיורין מכלל דרישא ביש עמהן דיורין וה"נ מסתברא דקאמר לאו לאפוקי מדאביי דאביי נמי בדאיכא דיורין הוה מוקים לה אלא ס"ד דלאו משום מגו הוא דאסרי אלא הואיל ואיכא דיורין הוזקקו לעירוב אלא קאמר ה"נ מסתברא דלא תימא רישא אפי' לחצר אחרת ואע"ג דליכא דיורין וקאמר מדקתני סיפא או שאין עמהן דיורין א"צ לערב מכלל דרישא דקתני צריך ביש עמהן דיורין וכיון דבדאיכא דיורין עסקינן אמינא לך טעמא משום מגו אבל היכא דליכא מגו ל"צ ודוחק ואי קשיא בשתי חצרות נמי נימא מגו דהנך דאידך חצרי אסרי אהנך דהאי חצר הנך דהאי חצר נמי אסרי אהדדי באידך חצר מי דמי התם דבמקומן שרו הו"ל כולהי כחד וחד מיני' שליחותא דכולהי עביד הכא אמרינן מגו למיסרי' אף במקומן ולא הו"ל כחד כלל ואבע"א לאביי רישא בין מוליכין לאותה חצר בין מוליכין לחצר אחרת ולאביי ה"ק אימתי בזמן שמוליכין למקום אחר ל"ש לאותה חצר בדאיכא דיורין ל"ש לחצר אחרת בדליכא דיורין אחרים באותה חצר וליכא מגו כיון דהוזקקו