גאון יעקב עירובין רצ

לא מפליג בהדיא דאימא או שאין עמהן דיורין דקתני משום דכולה באותה חצר ובאין עמהן אחרים לא צריך לערובי כלל אבל מוליכין דצריכי לערובי אימא אע"ג דליכא דיורין אפרים ולחצר אחרת כיון דזקוקין לעירוב עירוב לכל חד בעו וברייתא דאוקמה למתני' במוליכין למקום אחר דומיא דאחין אע"ג דלא מפלגא בי' אימא בדאיכא דיורין נמי דומיא דאחין אלא אתחזיא לן משום דקתני סיפא אבל אם היה עירובן בא אצלן ד"ה עירוב א' אחד לכולן טעמא דבא אצלן דלא זקיקי לעירובי כלל הא מוליכין אע"ג דליכא דיורין אחרים ומוליכין לחצר אחרת עירוב לכל אחד ואחד וכן לאידך לישנא קתני רישא בד"א כשהי' עירוב בא אצלן מכלל דאם לא בא אצלן מ"מ ד"ה צריכין עירוב לכל אחד ואחד ולא דמי לאחין דמתני' דקתני סיפא או שאין עמהן דיורין כדאהדר לי' רבה לאביי. עוד איכא למימר הא דתנן ומודים בזמן שמקצתן שרוין בחדרים או בעליות שהן צריכין כו' מאי שהן צריכין שכולן צריכין אפי' הנך דלאו בחדרים ובעליות והכא במוליכין עירובן לאותן שבחדרים ומשום דאיכא דיורין בהדי' אמרינן מגו וברייתא דקתני במוליכין פליגי בדליכא דיורין דומיא דבריית' דחמשה שגבו דאי בדאיכא דיורין התנן מודו ב"ה ורנב"י דאמר אילימא חדרים ממש פשיטא משום דס"ל כאידך לישנא דאפי' בדליכא דיורין מודו ולא מיבעי' בדאיכ' דיורין אלא דלא אשכחן לן חבר דלימא בטרקלין בדאיכא דיורין עירוב לכל חבורה וחבורה ורבה נמי דס"ל כי הא דחמשה שגבו ע"כ כלישנא קמא ס"ל ולא פשיט לי' ממתני' דטרקלין מכלל דמתני' אמקצתן דשרוין בחדרים קאמר כהרשב"א והריטב"א:

מתני' עירובן בא אצלן פירש רש"י עירוב כל החצר בא לביה אביהן מדברי רבינו נלמד בא לבית אביהן אין דאינהו בתר האי ביתא גרירי הא בבית א' מן האחין לא וצ"ת:

אמר הריטב"א מדקאמר רש"י וישנים בבתיהן שיש להם באותה חצר עצמה מכלל דכי דיירי בחצר אחרת אע"ג דדיירי בחדא חצר וישנים כל אחד בביתו לא אהני להו פרס אביהן ואוסרין זה על זה וכן פירשו המפרשים והדר דייק מלישנא דרב בי ר' חייא דרב אמר לחבריו על דיורין שלהן ולא על חצרו שר' חייא וכו' ע"כ. וקשיא לן תיפשיט דאפי' בחצר אחרת אהניא פרס דאבוהין ומדקא מיבעי' לן אב ובנו וכו' מבוי שלהן ניתר בלחי וקורה או לא אי הוה כשתי חצרות פתוחות לתוכו מכלל דאב ובנו בשתי חצרות נמי לא אסרי אהדדי וכ"ת התם דליכא אלא אב בחצר אחת וחדא בן בחצר הא בתים פתוחין לחצר בעינן וליכא וכ"ת התם באוכלין על שולחן אביהן ממש חדא הא כולהי שמעתין דומיא דמתניתין קנקיט ואזיל ותו אי אוכלין ממש מאי איריא אב ובנו אחריני נמי הא קי"ל כרב דאמר מקום פתא גרים ואע"ג דאיכא לאוקמא התם באב ובנו בחצר אחד ואחרים בחצר אחרת וקאמר מבוי שלהן שחצרם אחד משתי החצרות וקמיבעי' לי' אי הוה בתים פתוחין לחצר דשני בתים לכל חצר בעינן הכא מי הוו כשני בתים או כבית אחד הא כולהי רבוותאי ורש"י והריטב"א גופי' פירשוה אשתי חצרות וניחא לן התם אימא ה"נ דאחין דבחצר אחרת בעו עירובי בהדי הדדי דאין פרס אבוהין דבחצ' אחרת מהניא להו בחצרן למישווינהו חד ומ"מ לגבי מבוי אימא כחדא חצר הוו דהא רשות אבוהין במבוי לא אסר עלי':

גמ' שמעת מינה מקום לינה גורם דאי מקום פתא גורם אפי' אחרים ואפי' אוכלין כל אחד מככרו בבית אחד וישנים כל אחד בבתיהן אין אוסרין כלל דלא אסר אלא מקום פתא ואפי' מוליכין ויש עמהן דיורין נמי כאלו לא היה להם בחצר אלא אותו בית:

אמר ר"י אמר רב במקבלי פרס ושלש מדות בדבר אינם אפי' מקבלים פרס או אנשים אחרים אע"פ שישנים בבית אחד ואוכלין כל אחד בבתיהן מקום פתא גורם ואוסרין זה על זה אפי' אין עמהן דיורין בחצר או עירוב בא אצלן צריכין