גאון יעקב עירובין רפד

ולא תני פתוחות שזו לזו ומתני' ד"ה אימא כלישנא קמא דבפת מודו ר"מ והראב"ד לטעמי' דאמר הריטב"א התם משמי' דלא קי"ל כרב בהא דפתוחות וכן אמר התם משמי' דרבותי' וכן אמר הרא"ש משמי' דהר"מ. והריא"פ והרמב"מ ס"ל בהא נמי קי"ל כרב דמייתי הריא"פ התם מלתי' דרב ופריש לה. והא דא"ל אביי לרב יוסף מ"ט דלא תני פתוחות זו לזו הומ"ל משום דקסבר בפת דכ"ע לא פליגי ור"מ נמי מודו בעירוב דבפת הוא דסומכין עליו משים שיתוף ואי תנן פתוחות מתני' מני. אלא כיון דא"ר אין מבוי ניתר כו' עד שיהו כו' קושיא קמשני ולא תיפשוט דרב סבר כלישנא קמא. והא דאמר הראב"ד מבני חבורה איכא למימר אף משום עירוב ומ"ד משום שיתוף אבל עירוב לא משום דמנחא בחצר ומאן דבעי פת בעי נמי בית וכן אמר הרשב"א וא"ד נשתתפו בפת והניחו הבית סומכין כו'. ולהלכה אמר הרשב"א איכא דאמרי דלא סמכינן כלל אפי' בפת וא"ד נשתתפו בפת והניחו בבית סומכין עליו אף משום עירוב מפני שיפה כחו כו' אבל אין סומכין על עירוב במקום שיתוף כו' וכן על שיתוף יין:

ותרווי' לישני דהרשב"א כר"מ דאי כרבנן קאמרי או מערבין דסומכין על עירוב במקום שיתוף אלא כר"מ וחד לישנא כלישנא בתרא דשמעתין ואידך כלישנא קמא דשמעתין ואע"ג דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן שאני הכא דרב הונא ורב יודא קיימי כוותי' דרב וכן אמר הרמב"מ כלישנא בתרא דהרשב"א דבפת סומכין על שיתוף במקום עירוב וביין אין סומכין אלא מתוך הדחק ובאותה שבת כי הא דירושלמי אלא הא דעירוב במקום שיתוף לא מייתי כלל כדאמרן. ולהרמב"מ ליכא למימר דאמר כרבנן וכלישנא בתרא. וסבר דרב גידל דוקא ור' יוחנן נמי כלישנא בתרא ס"ל וסתמא דחמש חצרות כיחידאה מתני לי' כדאמר הריטב"א דא"כ ביין דשרי מתוך הדחק דאותה שבת מנ"ל הא. אימא דירושלמי בפת אבל ביין דאפי' רבנן מודו דלא. מדוחק ואותה שבת נמי לא. אלא הרמב"ם כלישנא קמא וכר"מ ואע"ג דירושלמי בפת אמרו מדקאמר אבני חבורה שהיו מסובין נסמכין על שיתוף בשבת הראשונה מדוחק וסתם מסובין בפת מ"מ לתלמודא דידן דר"מ ביין הוא דפליג אמרינן הכי ביין והרז"ה והריטב"א אמרו הלכתא קמא וכר' יוחנן ואפי' ביין סומכין על שיתוף במקום עירוב וכן אמר הר"מ וה"ר מרדכי והרא"ש מיהא אי עביד ביין כר"מ לא מחינן בידי' כדאמר הריטב"א ולדידהו אע"ג דרב הונא ורב יודא קיימי בשיטתי' דרב אינהו תלמידי דידי' הוו ועל עירוב במקום שיתוף נמי לדידהו סומכין ולהרמב"ם לא משכחת לה ומסתברא כוותי' כדאמרן ומ"ד סומכין על שיתוף במקום עירוב אפי' מבתים לחצר א"צ לערב כרש"י והרמב"מ. וירושלמי מסייע להו דאמר לרבנן אם מערבין בחצרות מותרין בחצרות ואסורין במבוי מכלל דבעירבה כל חצר לעצמה עסקינן וקתני אם משתתפין במבוי מותרין כאן וכאן אלמא אפי' לעצמה לא צריכה ומ"ד פת אין יין לא בעי נמי בית כדאמר הרשב"א והניחו בבית ומ"ד אפי' ביין בית לא ידענא וירושלמי אמרה לא בעינן בית והרמ"א כתב בספרו ד"מ שלא פירשו הפוסקים דבעינן מיהא שיערב כל חצר בפני עצמה אלא היינו כשמשתתפין בדרך דין השיתוף שלא גבו השיתוף מכל אחד מבני החצר רק שאחד מבני החצר נתן לשיתוף כי זה דין השיתוף המוזכר בתלמוד ולכן כל חצר צריכין לערב בפני עצמה שלא ישתכח כו' אבל השיתוף הנהוג האידנא שכל אחד מבני החצר נותן לשיתוף ה"ז עירוב ושיתוף ביחד ואין צריך עוד לערב כלל כו' וכל הפוסקין שוין בדבר וכן הגיה בספר שיע וסיים בה והמברך הוי ברכה לבטלה. ואנן לא ידעינן מנ"ל להרמ"א הא. אילימא מהא דתניא חמשה שגבו את עירובן אחד מוליך ע"י כולן התם בעירבה כל חצר לעצמה ורצו לערב