גאון יעקב עירובין רפב

בשיתוף או משתתפין ביין בפתוחות שאינו עולה אלא לשיתוף דסומכין על שיתוף במקום עירוב ואמרינן מגו ולתינוקות לא חיישינן והיינו דקאמר רש"י ארבנן דמתני' דאמרי אפי' ביין סומכין וביין אינו עולה אלא לשתוף מ"מ כיון דנשתתפו במבוי אין צריך לערב חצרות זו עם זו דסומכין על שיתוף:

והרמב"מ אמר המשתתפין במבוי צריכן לערב בחצרות כדי שלא ישכחו כו' שאין התינוקות מכירין מה נעשה במבוי לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת סומכין עליו וא"צ לערב בחצרות שהרי התינוקות מכירין בפת תרגמא הר"י קאר"י שהתינוקות אין מכירין ביין שמשתתפין בו במבוי אבל כשמשתתפין בפת מתוך שחיי האדם עיניהם תלויות בו ומתוך כך מכירים כו' וקשיא לן הא דתנן עירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי חצרות מותרות ומבוי אסור ואוקימנא כר"מ ומשום תינוקות ואמאי הא מה נעשה בחצרות מכירין ותו הא התם פת הוא ואת אמרת פת שחיי האדם תלוין בו מכירין ותו שיתוף מבוי דמתיר חצרות נימא תינוקות אין מכירין מה נעשה במבוי אלא הרמב"ם ה"ק שאין התינוקות מכירין ששיתוף שנעשה במבוי מתיר לבתים שבחצר כיון דביין הוא ויין הא אינו מתיר לבתים שבחצר לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת סומכין עליו שהרי התינוקות מכירין בפת שמתיר לבתים שבחצר וידעי שפת שבמבוי התיר להבתים:

כיון שדחקו עצמן להשתתף בפת שחצר ניתרת בה:

ומדקאמר הרמב"ם הלכתא דשיתוף במקום עירוב דבתי החצר וכן בפ"ה מבוי שעירבו כל חצרות כו' ושכח אחד מבני החצר כו'. ועירוב במקום שיתוף לא דכר שמי' ש"מ דלא מוקים למתניתא בהכי ומסתברא כוותי' חדא האי מערבין בחצרות בחצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי מיבעי לי' דכל דוכתא דאיירי בכה"ג פירושי קמפרש לה ומתניתין נמי קתני חמש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי וסתם מערבין בחצרות בכל חצר לעצמה הוא להתיר בתים שבחצר ותו משתתפין דרבנן לא דמי למערבין דידהו מערבין מזו לזו בפתוחות ומשתתפין באינן פתוחות ולא צריך לערב כל חצר לעצמה ותו משתתפין דרבנן לא דמי למשתתפין דר"מ ותו שיתוף במקום עירוב דפליגי בי' ר"מ ורבנן דתלינן בי' פלוגתא דר"א בן תדאי ורבנן ור"מ לא תנא לי' כלל דאיהו בפתוחות זו לזו קמיירי בלא משכחת בי' שיתוף במקום עירוב וכן ללישנא קמא אליבא דרש"י צריך למימר אע"פ שמשתתפין. ותו רב דלא תני במתני' פתוחות זו לזו משום דאין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצרות פתוחין לתוכו האי מתניתא מאי עביד בה ואיהו הוא דאמר עלה הלכה כר' מאיר. ורבותינו בעלי התוס' דחקי ומוקמי לה בשינויי דחיקי. אלא הכא סתמא בשאין פתוחות זו לזו דבפתוחות אין בו דין מבוי כרב. וקתני מערבין בחצרות כל חצר לעצמה להתיר הבתים שבה ומשתתפין במבוי להתיר החצרות למבוי וזו לזו. ואע"פ שמשתתפין במבוי מערבין (מערבין) בחצרות ואין סומכין על שיתוף במקום עירוב. שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות שלא יאמרו אבותינו לא ערבו בחצר. ואתו למישרי בחצר אפי' בלא שיתוף ואע"פ שנשתתפו יאמרו משום מבוי וחצרות שתפו אבל כל חצר לעצמה אפי' בלא עירוב שריא ורבנן פליגי עלי' ולא חשו לתינוקות וקאמרי לא אמרו לערב בחצרות אלא במקום שאין שיתוף והיינו דקאמרי או מערבין או משתתפין או מערבין להתיר כל חצר לעצמה והמבוי תאסר וכן החצרות מזו לזו או משתתפין להתיר המבוי והחצרות וחצר לעצמה ממילא אישתרי בהאי שיתוף אבל תרתי לא עבדינן וקמיפלגי בה אמוראי בהי שיתוף פליגי ר"מ ורבנן אי בדיין אי בדפת והרמב"מ אמר אי כלישנא קמא אליבא דר"מ ואי כלישנא בתרא אליבא דרבנן