גאון יעקב עירובין כח

דאיפרץ למקום מקולקל או שדעת בני המבוי לגדרה ומנעי לרבים וכדאמר ברב הונא התם דאיכא גידודי הכא דליכא גידודי והא רב חנן סתמא מבוי שנפרץ אמר ואפי' דלאו למקום מקולקל ודלא מנעו בעלים משמע וצריכנא לפרושי ולאוקמי בכה"ג ותו מדאמרינן מכלל דרב הונא אע"ג דלא בקעי בה רבים מ"ש מדר' אמי ור' אסי משמע דפשיטא לי' דר' אמי ור"א בדלא בקעי בה רבים מדלא פריש בה דבלאו הכי איכא ולאוקמה לדר"א ור"א בדלא בקעי בה רבים ותו רב יודא דאמר סתמא מבוי רחב טו"א עושה פס ג' אמות ומרחיק ב"א ה"נ בדלא בקעי הא בקעי לא:

ותו להרשב"א התם ודאי אין דעתו לגדור דמעקרא הכי עבדי ותו מכדי חצר אע"ג דבקעי בה רבים דתנן כל פירצה שהיא כעשר מותר ולא חזינן מאן דליפליג בה ואלא הא דאמרינן קסבר רב הונא ברי' דר"י מבוי נמי פירצתו בעשר אכתי איכא למיפרך מהיכא דבקעי בה רבים דמבוי בד' וחצר בעשר וכ"ת רב הונא ברי' דר"י כשמואל ס"ל דאמר אפי' היכא דבקעי בה רבים כסתום ודלא כרבי' דרש"י דאמר לשמואל נמי בעי לחי בעקמימותו אלא הנך רבותאי דאמרי הלכתא כרב חנן ב"ר משום דרב הונא ברי' דר"י קאי כוותי' והא רב הונא ברי' דר"י כשמואל ואנן כרב ס"ל. דחזינן דהא דבקעי בה רבים לאו משום דרבים נכנסין מרה"ר למבוי וממבוי לרה"ר דבכה"ג אפי' לטומא' דבעינן מקום סתירה הוי רה"י דתנן חצר שרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו רה"י לשבת ורה"ר לטומאה הא נכנסין ויוצאין בפתח אחד אפי' לטומאה הוי רה"י ולא מיבעיא לשבת:

ואפילו הרשב"א דאמר כל שאין הבעלים מונעים לרבים הוי בקעי בה רבים והריטב"א דאמר כרש"י הכא משו' שעוברין ברה"ר דרך עליו דהאמר הרשב"א במבוי עקום כמין ח' דא"צ כלום ופירש הריטב"א דע"כ לא פליגי אלא במבוי כמין גא"ם שצריכין הרבי' להתעק' ולבק' בהם עכ"פ כדי לעבו' לרה"ר הסמוך לא' מראשיו אבל כשהו' כמין ח' ה"ה רה"ר ישר' לפני שני ראשיו ומה להם לבני רה"ר לעקמ' הא ודאי אין מעקמין שם אלא הצריכין לכנס למבוי וכו' ובין לרב ובין לשמואל כסתום הוא מכל הנך שמעינן דאפי' לרשב"א דאמר לא בקעי בדעת הבעלים לגדרה ולהריטב"א דאמר בלא בקעי בה רבים כרש"י שהפירצה במקום אשפות הא דבקעי בה רבים לאו למבוי אלא עוברין ברה"ר דרך המבוי. ואינהו סברי דבאיפרץ מצידי' דלאו למקום מקולקל או דלא מנעי בעלים לרבים קא בקעי בה רבים דרך פירצה דמצידו לרה"ר שבראשו דרך הפתח שבראשו והשתא הא דר' יהודה בט"ו אמה בכ"מ לא הוי בקעי בה רבים דהתם לא בקעי לרה"ר דרך המבוי ומצידו פליגי ר' הונא ור' חנין רב הונא סבר מצידו דאיכא למיחש לדלמא שבקי כדפרשו רבנן דתוס' אפי' לא בקעי בה רבים עשאוהו רבנן כבקעי ור' חנין סבר בקעי דווקא דרבים דעברו דרך המבוי לרה"ר מבטלי מחיצתא. מ"מ דרבנן קשיא כל הנך קושיי דאמרן הלכך אמרינן מדלא אשכחן בקעי רבים בפירצה אלא בזו כנגד זו מפולש כי הא דתנן חצר שרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו וכי הא דמבוי שכלה לרחבה ולחצר וכי הא דפסי ביראות דא"ר יהודה אם היה דרך הרבים מפסיקתן יסלקנה לצדדין אבל דלעקמו רבים מצידו לא אשכחן ה"נ לא הוי בקעי בה רבים אלא במבוי עקום משום דהכי עבידא מתחילתו לעיולי בי' רבים בהך פתחא מהאי רה"ר וליפק באידך פיתחא לאידך רה"ר וניחא תשמישתי' ועוד דמאן דצריך לי' לאידך רה"ר וקאי ברה"ר דלהדי הך מבוי לא מצי נפיק לאידך רה"ר אלא דרך המבוי דכוותי' במבוי שנפרץ במפולש זו כנגד זו אע"ג דלא ניחא תשמישתי' כדאמרי' בעושין פסין אמתניתין דהיתה דרך הרבים מפסיקתן מ"מ הוי בקעי בה רבים דעיילי להדיא בזו ונפקי בזו אבל נפרץ מצידו בכ"מ לא הוי בקעי בה רבים כיון דלא ניחא תשמישתי' דרך פירצה וצריכי לעקמי למיפק דרך הפתח וסתמא מצו נפקי לאידך רה"ר שכנגדן בלא מבוי הלכך סתמא דנפרץ מצידו