גאון יעקב עירובין כז

מיכן לא סגי לי' עד דעביד לחי בעקמימות כדי שיראו ללחי וה"נ ל"ש והרח"ש בתשובותיו אמר בסתום לצד רה"ר ופתוח למבוי ואותו מבוי למבוי אחר כיון שהמבוי החיצון פתוח לרה"ר הרי אותו מבוי שפתוח אילו בעקמימות חשוב כפתוח לרה"ר ואזדא לטעמי' דאמר במבוי עקום ושני פתחיו מפולשין לרה"ר כרש"י דאמר צריך צוה"פ בעקמומיתו וה"ה בסתום כדאמרן ולרבינו הא דירושלמי פליגא כדסליק אדעת' הכא דאידך דירושלמא פליג' ואנן דאמרינן כהר"י ניחא הא והא דירושלמי ולא פליגא ומבוי העשוי כנדל דסייע מינה לרש"י אדרבא משם ראי' לדהר"י וכדבעינא למימר התם וכן אמרו התם הריא"פ והרמב"ם והרשב"א והריטב"א משמי' דר"ת:

הא דאמר הרב בעל מ"א אהא דה"ר יונתן בעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן ואמר יפה אמר ה"ר יונתן דשאני מבוי מחצר כדאמרו בכיצד מעברין בעיר של יחיד. לדעתן יפה אמר הרב בעל ב"י דה"ר יונתן הא בעבוד צוה"פ בעקמימות קאמר כדאמר הלכה כרב וצריך לעשותו כו' ובעקמומי' צוה"פ והיכא דעבוד צוה"פ התם נמי מחלקין ומערבין אלו לעצמן ואלו לעצמן ועוד מ"ל ב' חצרות זו לפנים מז' ופנימית דרסי לר"ה דרך חיצונה ומ"ל ב' מבואות דדרסי הנך בני מבוי אמבוי דהנך לר"ה וכי היכי דבחצרות הויא שלא במקומה דחיצונה לתשמישתא דבני חיצונה עבידא ה"נ לתשמישתא דהנך בני מבוי עבידא האי מבוי והתם משום דרה"ר דבין מבואי דהאי גיסא ובין מבואי דהאי גיסא הא דמחבר להו דבהאי רה"ר רשותא דאידי ואידי שוין אבל בב' חצרות וכן בב' מבואות מאן מחבר להו למהוי חדא:

בספרי הר"י אלפסי דקמן דכתיב בהו בדר' אמי ורב אסי ואקימנא בדאיכא גידודי וכו' אשתביש ספרי דכולהי רבותאי אמרי מדסתים ומיית דר' אמי ור' אסי ולא קמפליג בהו מידי ש"מ כרב חנן ס"ל אלא הריא"פ לא מייתי אלא דר' אמי ור' אסי ולא אמר בהו ולא מידי:

לרב חנן ב"ר נפרץ מצדו ואין שם פס ד' כלפי ראשו. אע"ג דאיכא למימר עד כאן לא אסרי ר' אמי ור' אסי אלא בדליכא גידודי דבהכי קמיירי אבל בדאיכא גידודי' אפי' בהא שרי. מ"מ מדלא אשכחן דליפליג בה אפושי פלוגת' לא מפשינן ואין שם פס ד' אפי' בדאיכא גידודי דכ"ע פחות מג' מתיר ג' אינו מתי' יש שספס ד' וכל צדו וכן מראשו פירצתו בעשר אפי' אין שם גידודין והוא שלא בקעי בה רבים אבל אם בקעי בה רבים. וכן בקרן זוית אפי' לא בקעי פירצתו בד' ומסתברא דבקעי בה רבים לאו משום דילמא שבקי פיתחא רבא אלא משום דרבים מבטלי מחיצתא ולא מיבעיא למאי דאמרי' קמן דמשום דבני רה"ר עוברין ברה"ר דרך המבוי הוא ודאי לאו משום דלמא שבקי הוא ולרב הונא יש שם פס ד' וכל צדו אם יש גידודין ומראשו אפי' אין שם גידודין בעשר אין שם גידודין ומצדו ואפי' לא בקעי בה רבים או בקרן זוית בדר' מאי לא בקעי בה רבים רש"י אמר שפרוצה למקום מטונף או למקום מקולקל בפחתים וטיט ואי לאו הכי הוי בקעי בה רבים והרשב"א אמר (עה"ק שער ב' א') כיון שהבעלי' דעתן לגדור הפירצה ומונעין רגלי הרבים משם זה הוא לא בקעי בה רבים ואי לאו אסור עד שלא תהא הפרצה ד"ט. הר"מ אמר הלכתא כרב הונא וכולהי רבנן אמרי הלכתא כרב חנן בר'. הר"י אלפסי אשיטי' לכולה' שמעתין ולא מייתי אלא דר' אמי ור' אסי והא דר"י במבוי רחב טו"א והא דמבוי עקום. וכן הרמב"ם לא מייתי אלא דר' אמי ור' אסי ולא מפליג בהו מידי ותהו בהו רבנן הא דבקעי בה רבים דמודי בי' רב חנן אמאי אשמיטוה. ונחזי אנן מדאמרינן ור' חנן ב"ר שאני התם דקא בקעי בה רבים. ואי איתא לדרש"י או דהרשב"א פרושי הוה קמפרש הכא בדלא בקעי בה רבים