גאון יעקב עירובין רעט

בתוס' ואי אמר הלכה כר"מ הוה אמינא בחדא דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף כו' אבל על שיתוף במקום עירוב סומכין קמ"ל כו' ללישנא קמא הוה אמינא אעירוב אע"ג דבפת הוא לא סמכינן אב אשיתוף אע"ג דביין הוא סמכינן ואע"ג דעירוב דפת עדיף משיתוף דיין דללישנא בתרא בשיתוף יין דכ"ע דבעינן תרתי ובעירוב דפת אמרו רבנן דסמכינן עלי' מ"מ הוה אמינא דשיתוף דיין עדיפא דכייל לכולה קמ"ל הלכה כר"א בן תדאי דשיתוף דיין לא והלכה כר"מ דעירוב דפת לא וללישנא בתרא ה"א אעירוב דפת דלא אבל שיתוף דפת דודאי עדיפא סמכינן קמ"ל הלכה כר"א בן תדאי אשיתוף דפת דאשיתוף דיין אפי' רבנן מודו ואע"ג דר"א בן תדאי ביין הוא דאמר דאמתני' קאי והיכי שמעינן מינה שיתוף דפת. מ"מ ממימרא יתירא שמעינן אפי' שיתוף דפת. דאי שיתוף דיין ל"ל בהא אפי' רבנן מודו אלא ה"ק הלכה כבן תדאי דשיתוף דפת נמי לא מהני ור"א בן תדאי כר"מ ויין דקתני להודיעך כפן דרבנן. וכ"ת רבנן דברייתא כמאן אי כבן תדאי אפי' דפת נמי לא ואי כרבנן דמתני' אפי' יין נמי. ולטעמיך רבנן דמתניתין כמאן. הא דאמרינן בעושין פסין חצר שראשה נכנסת לבין הפסין שתים ועירבו דרך פתחיהן מותר לטלטל מהן לבין הפסין ואפי' למאן דאסר ע"כ לא קאמר אלא משום גזירה הא לאו הכי שרי אפי' לר' מאיר דאמר אין סומכין על עירוב במקום שיתוף וחצירות מותרות ומבוי אסור. שאני בין הפסין דלית בי' שיתוף כדאמרינן התם גזירה שמא יאמרו עירוב מועיל לבין הפסין והיינו שיתוף כדפי' רש"י התם ולא אחמור בי' רבנן למיסרי' לעולם. אבל הכא דאיכא שיתוף אסרוהו בלא שיתוף:

ומבוי לחצרותי' פתוחות זו לזו איזהו שיתוף ואיזהו עירוב אם עירבו מזו לזו מהו דרך פתחיהן שאתה קורא אותו עירוב ומהו דרך המבוי שאתה קורא שיתוף וכ"ת האי דמייתו עירובי' דרך פתחיהן והאי דמייתו דרך המבוי הא הקנה פת בסלו נמי אהניא להאי ואהניא להאי כדאמרינן בפירקין אמתניתין דחמש חצרות הפתוחות זו לזו להר"י בעל התוס' שיתוף שמניחין אותו בחצר שבמבוי עירוב שמניחין אותו בבית שבחצר. ואם הניחוהו בחצר שבמבוי בין שאינן פתוחות זו לזו בין שפתוחות זו לזו והביאוהו דרך הפתחים לחצר אחת זהו שיתוף. ולא עירוב ובפתוחות שהניחוהו בבית אחד מהצרות זהו עירוב ולא שיתוף ואם אינן פתוחות והניחוהו בבית א' שבחצרות זהו אינו לא עירוב ולא שיתוף וללישנא קמא לרבנן סומכין על זה שהניחוהו בחצר שבמבוי דאפי' מבתים לחצר לא צריך כדאמרן לרש"י והרמב"מ. ואפי' נתנו יין ועל פת שהניחוהו בבית ועירבו דרך פתחיהן ול"צ שיתוף ואם נתנו יין והניחוהו בבית לא שיתוף ולא עירוב ולר"מ אם נתנו פת והניחוהו בבית וערבו דרך פתחיהן חצרות מותרות ומבוי אסור. וכ"ת מאחר דחצרוה חדא הויין מאן אסר אמבוי תריץ מדינא מבוי נמי שרי דהו"ל כמאן דחדא חצר הוא דפתיחא לי' אלא חיישינן לתינוקות דחזיין למבוי בלא שיתוף דהרי בבית היא דמנחא ובית למבוי לא מהניא ישכחו תורת שיתוף ויאמרו אבותינו לא עירבו במבוי ואפי' באינן פתוחות יאמרו חצרות אסורות ומבוי מותר אפי' בלא שיתוף. ואם הניחוהו בחצר שבמבוי אם יין נתנו אין סומכין עליו במקום עירוב כיון דיין לא מהני בעירוב מימר אמרי בתים שבחצר לא צריך עירוב דמגו לא ידעי והכל אסור ואם פת נתנו סומכין עליו וכ"ת כיון דלא אמרינן מגו היכי סמכינן עלי' במקום עירוב הא עירוב בחצר לאו כלום הוא. תריץ לגבי יין לא אמרינן מגו לגבי חצר אמרינן מגו דחצר לגבי בית לא גרעא כולי האי כיין לגבי פת וללישנא בתרא דכ"ע יין בעינן תרתי כ"פ בפת לרבנן אע"ג דלגבי יין