גאון יעקב עירובין רעו

ודהאי חצר לאו חדא נינהי וא"נ עירבה כל חצר לעצמה ואשוי לבתים כחדא ע"מ בית דהאי חצר ובית דהאי חצר לאו חדא. היינו טעמא משום דלא קמשתמש להדיא מבית למבוי אלא דרך חצרו ושם חצר לחוד ושם מבוי לחוד ולא מיבעיא מביתא דהאי חצר לאידך חצר אלא דרך חצר ומבוי לא חשו כולהי האי. א"נ כיון דכייל לכולהי חצרות ומבו' למיהוי חד איכלל נמי כל הבתים בהדי' ותו ליכא רשות מיוחד אלא משום דלא לשכח תורת עירוב הוא דמערבין בחצרות:

משתתפין במבוי ביין ולא קתני משתתפין במבוי בפת ואם רצו לשתף ביין משתתפין דלא תימא לכתחילה מצוה יותר בפת להכי קתני משתתפין אפי' לכתחילה ביין ולא מיבעיא בפת וכן אמר רש"י וכ"ש בפת דחשיב טפי וכדתנא כיצד משתתפין מביאין חבית של יין ושל שמן וכו'. דליכא מצוה בפת טפי מהנך:

מערבין בחצרות ומשתתפין במבוי לרש"י ה"ק מערבין בחצרות מן הבתים לכל החצרות שיהו מותרין בחצרן ובכל החצרות הפתוחות להן למישוינהו לבתים חד ואין סומכין שלא לערב כלל בחצרות על סמך השיתוף שעושה לכל הבתים והחצרות אחד ומשתתפין במבוי ואין סומכין על עירוב החצרות מזו לזו להתיר המבוי אבל עירבו החצרות לעצמן ונשתתפו במבוי אפי' לר"מ תו לא צריך דשיתוף עביד לכולהי חצרות חדא ומטלטלין מזו לזו בין דרך המבוי בין דרך פתחיהן ורבנן דאמרי או מערבין או משתתפין סומכין על השיתוף במקום עירוב דאפי' כל חצר לעצמה לא צריך דאי מזו לזו היינו ר"מ. והריטב"א דאמר נראין דברי רש"י כיון דטעמא דר"מ שלא תשתכח תורת עירוב מן התינוקות דכל שעירבה כל אחת לעצמה ליכא למיחש לשכחה דעירוב מזו לזו כו' ע"כ. היינו למאי ניחוש אי דלימרו אפי' בלא שיתוף מבוי שרי א"כ בחצרות דלא פתוחות זו לזו ושיתוף מבוי מתירן מא"ל. ואלא שיתוף במבוי היכא משכחת לה אי משום דלישכח תורת עירוב מזו לזו ה"ד אי דנשתתפו במבוי שפיר דמי ואי דלא נשתתפו לא אתי למישרי' דהא הכא נשתתפו. ולא חיישינן אימא מימר אמרי הא דנשתתפו משום מבוי הוא ולאו משום חצרות דחצרות בלאו שיתוף כלל שרי דרך פתחיהן דהא חזו אפי' בסתומות שרי ע"י שיתוף וה"נ ל"ש. ובעירבו דרך פתחיהן איכא למיחש דאתי למישרי בחצרות דלאו פתוחות מזו לזו מיני' למבוי כיון דהכא נמי לא ערבו בהדי מבוי. והא דהדר ואמר הריטב"א ולפום סברא הוה משמע דע"כ לא אמרו רבנן שסומכין על שיתוף במקום עירוב אלא לענין היתר חצרות הפתוחות זו לזו שזה דומה לענין שתופין במבוי אלא שהשיתוף בא לחברן במבוי והעירוב בא להשתמש מזו לזו דרך פתחים אבל לענין עירובי חצרות שעושין בני חצר לעצמן דכ"ע צריך עירובי חצרות וצריך שיתוף במבוי שענין חלוק הוא וכו' ומאריך בהא טובא עד דסיים ואמר אבל הרמב"ם נראה דסבר אפי' לענין עירוב חצר לעצמה פליגי וכן בפירקין אמתני' דחמש חצרות דשכח א' מהן ולא עירב כו' ואמר מציעתא רבנן קא טרח בה טובא ואמר דמשמע כדברי הרמב"מ וסיים בה והוא ודאי דבר קשה מה ענין שיתוף כו' דהא כ"א ענין חלוק לעצמו ע"כ. ולא ידענא מאי קאמר אמר נראין דברי רש"י אפי' לטעמא דר"מ ואלא ר"מ דאמר אין סומכין בדלא עירבה לעצמה ורבנן דפליגי עלי' אפי' לענין עירוב לעצמה. והדר אמר דאפי' לרבנן לא סמכינן לענין עירוב לעצמה ולא אשכח מאן דאמר סומכין אלא הרמב"ם ותהי בה טובא והא רש"י נמי אמר הכי ואיהו אמר עלי' נראין דבריו וכן הרב בעל בית יוסף אמר לרש"י לד"ה לחצר צריכה לערב בפני עצמה ואם לא עירבה בפני עצמה ליכא למ"ד דסומכין על שיתוף אלא הב"ע בשעירבה כל חצר לעצמה וכו חבע