גאון יעקב עירובין רסט

ובעל הטורים אמרו בהתירו הראשון עומד. והא דקתני כיון דלא הו"ל להחזיק מבע"י פריש לה רש"י ולא הוה צריך למיתני הכי אלא כיון דעירב הא הותרה ואיידי דתנא רישא כיון דהו"ל להחזיק תנא נמי סיפא כיון דלא הו"ל להחזיק ולדידהו לא עירב הגר אוסר:

אמאי אוסר נבטל. וקשיא לן וליטעמך דיורש אינו מבטל מ"מ הכא נבטל יורש מאי טעמא דאי בעי לערובי מאתמול לא מצי מערב הכא מה נפשך אי אמרינן כיון דהו"ל להחזיק מבע"י כמאן דאחזיק מבע"י דמי עירובי נמי מצי מערב דאי בעי מחזיק מבע"י ומערב בהדי'. ואי אמרינן כיון דאכתי לא אחזיק הו"ל לא מצי מערב איסורא נמי לא ליסר עלי'. בשלמא אחד מבני חצר שמת והניח רשותו לאחד מן השוק מבע"י אוסר למ"ד יורש אינו מבטל לא תיקשי אימא איידי דבעי למיתנא סיפא אוסר דלא מצי מערב דלאו ברשותי' הואי ולא מצי מבטל תנא נמי רישא אוסר אע"ג דמצי מערב ומבטל אלא הכא קשיא. וניחא לן לענין עירוב אמרינן כיון דאכתי לא אחזוק הו"ל לא מצי מערב. אבל לענין איסורא דלא לימא שבת הואיל והותרה הותרה כיון דהו"ל להחזיק מבע"י לאו שריותא מעליא היא וכדאמר הריטב"א דהיתירו של זה אינו היתר של עיקר כיון שהי' לו להחזיק מבע"י. ורישא דאחד מבני חצר אי בדלא אתא בשבתא למידר ור"מ היא כדאמר רש"י למ"ד יורש אינו מבטל קתני אוסר איידי דסיפא ומדאותבינן מההיא דגר למ"ד יורש אינו מבטל הא למ"ד מבטל ניחא דלא מני מערב קרינן לי' ש"מ גר שמת מבע"י ובא ישראל שעירב עם חביריו בחצר והחזיק בנכסי הגר משחשיכה אוסר מ"ט דאהאי דזכי משחשיכה לא עירב דבעידנא דעריב אכתי לא זכי ואע"ג דקי"ל בדרבנן יש ברירה ולימא הוברר הדבר שהם שלו מבע"י וליקני לי' עירובי' נמי אהני נכסין דגר ואי משום דלא איכיון להו דלא ידע דלחזיק הא קי"ל דעירוב לא בעי כוונה. שאני הכא דמחוסר חזקה וכל כמה דלא אחזיק בהו לא הו"ל זכותא כלל בהו. ולא דמי לשותפין שחלקו דהו"ל זכות בה. וכדאמר הריטב"א משמי' דהראב"ד במי שהוציאוהו בשמעתא דנכה' הפקר דחפצי הפקר דלא אמרינן ברירה בדבר שאדם זוכה מן ההפקר אלא בבא בחלוקת השותפין וכיוצא בו ואע"ג דרש"י אמר אמתני' דשלהי י"ט כרגלי הממלא משום ברירה. כבר פרישן בשמעתא דחפצי הפקר דלא מסתברא הכי. ואיכא למימר דהכא קני עירוב ולא אסר והוה מצי למימר וליטעמך. ומיחוורא טפי כדאמרן דאותבי' לרב נחמן דוקא:

ר' יוחנן אמר כו' אמר הריטב"א הלכך קי"ל כרב נחמן. ולהראב"ד דאמר דרבא אליבא דשמואל ורב המנונא קמיבעיא לי' איכא למימר דר' יוחנן לאו אליבא דידהו קא פריק להי למתנייתא כדאמר הריטב"א משמי' דהראב"ד אלא ר' יוחנן לגרמי' הוא דפרי' להו דלדידי' יורש ודאי מבטל ולא קמיבעיא לן אליבי'. ואלא הנך דקתני אוסר ב"ש היא. והשתא להר"י בעל התוס' דאמר בפלוגתא דשמואל ור' יוחנן הלכתא כשמואל ירב המנונא דמת נכרי אין מבטלין. ביורש נמי אימא הלכתא כהני דבי שמואל דאמרי אין מבטל דלא אמרינן יורש כרעי' דאבוה ולא צריכנא לאוקיא מתנייתא כב"ש ואי משום דר' יוחנן ס"ל כרב נחמן ר' יוחנן לטעמי' ולא משום דס"ל כרעי' דאבוה מיהא לא מצאנו לו חבר להר"י וכולהי רבוותאי אמרי התם הלכתא כר' יוחנן והשתא לכולהי פירושי בהא דבעי רבא הלכתא כרב נחמן דר' יוחנן קאי כוותי':

וכן אמרי כולהי רבוותאי דיורש מבטל:

מתנייתא אני ב"ש היא פריש הריטב"א קסבר ר' יוחנן אוסר לגמרי משמע ע"כ. וכדתנן הי' שנים אוסרין זה על זה ואוקימנא אע"ג דבטיל חד מיני' לחברי' ומ"מ רישא דאחד מבני חצר לרש"י דמוקים לה