גאון יעקב עירובין רסח

דף ע"א כיון דהו"ל להחזיק מבע"י. טעמא דהו"ל להחזיק מבע"י הא לאו הכי אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה. כיון דבתחילת שבת הוה בלא בעלים ש"מ אחד מן השוק שמת והניח לאחד מבני חצר לדידן דס"ל כר"ש אפי' משחשיכה אינו אוסר. דבתחילת שבת הא הוה בלא בעלים דלר"ש כיון דלא דייר בהאי חצר לא אסר. והכא האי בן חצר לא הו"ל להחזיק מבע"י דמבע"י ברשותי' דבן שוק הואי. והא דתניא אוסר כמ"ד בית התבן ה"ז אוסר כדאוקים לה רש"י ורבנן דתוס' ולאפוקי מהרב בעל ב"ח. ואיכא למימר אפי' לר"ש דאמר הלך לשבות אינו אוסר לא דמי לבלא בעלים כלל דבלא בעלים כלל אמרינן הואיל והותרה הותרה אבל בבעלים וליתנהו הכא בבית נהי דלא אסרי כי הדר אחזיק בן חצר אסר ולא אמרינן בי' הואיל והותרה הותרה דלא אלימא שריותא כולי האי דבעלים הא מצו אתו ודיירי וכן בגר השתא נמי דאמרת כיון דהו"ל להחזיק מבע"י ע"מ כל כמה דלא אחזוק לא אסר ואפי' הוה ידעינן דאיהו יחזיק משחשיכה. והואיל והותרה לא אמרינן בי' ואף הרשב"א ס"ל להא דבעל ב"ח דאמר באחד מן השוק והניח לאחד מבני חצר ואם משחשיכה אסור עד שיבטל ואיהו הוא דאמר ואם הי' לאחד מן השוק בית בחצר זו אינו אוסר ובגר אמר ואין אומר כל שלא החזיק קודם שחשכה הרי רשות הגר מבוטלת כו' אלא כל שיכול להחזיק מבע"י כו'. מיהא לא ידענא מאן דחיק לן למימר הכי ולאפלוגי בכה"ג ומי שהלך לשבות מבע"י אצל בתו וחזר בשבת דלהריטב"א משמי' דהראב"ד אסור ולהרא"ש משמי' דהראב"ד שרי וכן אמר הרשב"א (עה"ק שער ד' סי' ג'.) דשרי. לא תיקשי למאן דאסר מהכא דהתם ודאי לא אלימא שריותא כבלא בעלים כלל כיון דאיהו הוא דחזר לא אלים הא דהסיח מעקרא כולי האי. ומ"מ מסתבר טפי דלא לאפלוגי בה מידי וכדברי המיקל בעירוב. ואחד מבני חצר שמת והניח לאחד מן השוק מבע"י אע"ג דלא אתא אלא משחשיכה ודאי אוסר דהא ראוי להחזיק מבע"י והרשב"א דשרי בהלך וחזר ואסר באחד מן השוק שמת משחשיכה קשיא דידי' אדידי' כדאקשי בעל ב"ח. כיון דלא הו"ל להחזיק מבע"י אינו אוסר טעמא דלא הו"ל להחזיק מבע"י הא לאו הכי אוסר ש"מ הכא אע"ג דלא עירב הגר ולא הותרה שבת נמי דאי הכא בדעירב הגר לימא משום דהותרה שבת ומאי תלי בחזקה דידי' וכן אמר הריטב"א אהא דפריך אדרבה כי החזיק אסר פירשו רבותי כי שורת הדין דכל שמת גר משחשיכה אע"פ שבא ישראל והחזיק אינו אוסר אפי' לא עירב עמהם כיון שמת ואין לו יורשין הו"ל כשמת כמבטל רשותי' לבני החצר והכא ה"ק אלו היינו אומרים שאוסר הוא כשהחזיק:

וכן אמר הרשב"א (שם סי' ז') מת הגר מבע"י והחזיק ישראל אחר משחשיכה ה"ז אוסר כו'. אע"פ שלא החזיק עד שחשיכה הרי הוא כאלו החזיק מבע"י שהרי הוברר שמשעה שמת הגר הי' ביתו של ישראל זה וכו' מת הגר משחשיכה אע"פ שהחזיק ישראל אחר בביתו אינו אוסר שבשעה שמת נתבטלה רשותו אצל הכל הואיל ולא הי' ישראל זה יכול להחזיק מבע"י ע"כ. וכבר הא פרישנא לה הא דלא אמרינן בי' שבת הואיל ואסרה אסרה. מיהא הא מלתא טעמא בעי השתא מת מבע"י והחזיק משחשיכה דבתחילת שבת הותרה אמרינן אוסר כיון דראוי להחזיק מבע"י כמאן דאחזיק מבע"י דמי. מת משחשיכה דבתחילת שבת נאסרה מיבעיא דניחא כיון דראוי להחזיק משעה שמת הגר כמאן דאחזיק בהאי שעתא דמי ולא נתבטלה רשותו כלל וצריכנא למימר כמאן דאחזיק מבע"י אמרינן כמאן דאחזיק בהאי שעתא דמת הגר ומיתה וחזקה בהדי הדדי קאתי לא אמרינן הלכך מת מבע"י א"נ אחזיק בתר דמית הגר טובא מבע"י מיהת אחזיק ואסר. מת משחשיכה כי מית אשתרי מיד דאיבטל רשותי'. וכי הדר איהו ואחזיק לאו כל המיני' למיסר בשבתא וזו דברי הרשב"א והריטב"א אבל רש"י והרמב"מ והרב בעל הטורים אמרו הכא בעירב הגר עסקינן דהרמב"מ