גאון יעקב עירובין רסו

כמאן דאחזיק מבע"י ולא אמרינן בי' הסיח לבו אלא בהלך לשבות. אבל לא אתי יורש אשתרו חצר במיתה דישראל ועירובי' עירוב כי היכי דקא משתריא בביטולי' דישראל כדאמרי הרשב"א והריטב"א במת הגר משחשיכה משעה שמת הגר נתבטלה רשותו אצל הכל. ה"נ כיון דליתי' ליורש ולא אפר משעה שמת נתבטלה רשותו ואע"ג דהכא לאו לבני חצר הוא דהא לא מצי שקלי דאיכא יורש מ"מ רשותי' דיורש הא בטלה וליכא רשותא אחרינא דליסר דרשותא דיורש כמאן דליתא דמי כיון דליתי' הכא דלא קרינן בי' נאסר למקצת שבת כיון דמצי עירובי ובטולי וה"ה הלך לשבות בשבת אינו אוסר. ופליגא דהרשב"א דאמר (עה"ק שער ד' סי' ז') ויראה לי שאפי' הי' היורש דר באותה שבת עמהם בחצר אסור עד שיבטל שכל שנאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת עד שיבטל. ומה הפרש בין זה למת גוי בשבת כו' אלא שדירת הגוי אינה דירה ולא אסרוה אל כל שישנו כו'. וכן אמר הריטב"א אהא דבעי רבא יורש מהו שיבטל ומסתברא דאע"ג שהיורש דר בחצר אחרת ולא בא לכאן בשבת זו קמיבעיא לי' דכי אמרינן הלך לשבות אצל ביתו אינו אוסר שהולך לשבות מבע"י אבל הי' בכאן מקצת היום ואסר עליהם אע"פ שהלך מקצת היום הנשאר לשבות אצל ביתו אוסר עליהם הואיל ונאסרו ע"י נאסרו ולא נעקרה דירתו מכאן כיון שקנה בו שביתה לאחר שקדש היום כו' ואע"ג דגבי עכום שמת בשבת אמרינן נסתלק והותר להם שאני התם דדירת עכו"ם לאו שמה דירה ומשום קנסא בעלמא הוא דעשאוה כדירה וכיון שמת נסתלק לאותה שבת ולא גזרו בו כ"ז שאין היורש דר שם אבל בישראל אינו כן וזה טעם כעיקר וכן דעת רבותי ע"כ. ולדידהו אפי' למ"ד מת נכרי בשבת אינו אוסר מת ישראל אוסר עד שיבטל היורש דישראל כי לא בטיל היורש חמיר ממת נכרי ואע"ג דבישראל כי בטיל עירובי' עירוב ובנכרי אי עירבו והדר אגורי מיני' לא הוי עירוב לענין עירוב וביטול רשות נכרי חמיר דבעי שכירות וכל כמה דלא אגור מיני' לאו עירובי' עירוב אבל בלאו עירוב וביטול ישראל חמיר דאפי' מת אסיר. וכה"ג גבי דירה בלא בעלים לר"מ אמרינן בריש פירקין דישראל חמיר ואלא הא דתניא אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב ואוקימנא דהוה ומית ומדקרינן לי' שעירב מכלל דמית בשבת דעירוב בתחלת שבת הוא וכן אמר הריטב"א ומת בשבת קשיא להרשב"א והריטב"א וכ"ת שאני התם דכי יהיב רשותי' לחד מיני' אנן סהדי דאי לא מית חברי' הוה יהיב נמי רשותא לדידי':

ולא אמרינן בי' כיון שנאסר למקצת השבת נאסר לכל השבת אבל הכא דמת ולא בטיל רשותי' אמרינן כל שנאסר נאסר א"ה היינו דאמרינן התם אימא סיפא אבל אחד שעירב אינו נותן רשות לא' שלא עירב ואי דהוה ומית אמאי לא אלא פשיטא דאיתי' ומדסיפא איתי' רישא נמי איתי' מדי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא. ואי איתא לוקמא אידי ואידי דהיה ומית וסיפא דחברי' מית ולא בטיל רשותי' אמרינן בי' כל שנאסר נאסר וכ"ת כי קאמרי הרשב"א והריטב"א בדלא עירב ומת אבל עירב ומת אע"ג דאיכא חד דלא עירב לא אמרינן בי' כל שנאסר נאסר. מ"ש האי מהאי עירב נמי הא בהדי האיך לא עירב וקאסר עלי' ואי משום דחברי' בטיל איהו מיהא לא בטיל ומתרגמינן לה אליבי' דהרשב"א והריטב"א כי קאמרי מת ישראל בשבת כיון שנאסר למקצת שבת נאסר לכולה הנ"מ היכא דאיכא יורש ואע"ג דליתי' הכא ואנן כר"ש ס"ל ולא אסר מ"מ לא דמי לביטול רשות דביטול רשות קא מבטל להו והכא הא לא מצי שקול רשותי' דהאיכא יורש נהי דלא אסיר דידי' מיהא הוי אבל היכא דליכא יורש כלל כביטול רשות דמי ולא אמרינן בי' כל שנאסר למקצת שבת כיון דאי בעי שקלי לרשותי' כמאן דבטיל להו דמי. תידע דבגר שמת משפשיכה והחזיק ישראל בביתו אמר הרשב"א (שם) אינו אוסר שבשעה שמת נתבטלה רשותו אצל הכל הואיל ולא הי' ישראל זה יכול להחזיק בו מבע"י וכן אמר הריטב"א אפי'