גאון יעקב עירובין רסב

הוא דלא הוו אורחין הא חד לגבי חד א"נ רבים לגבי רבים הוו אורחין והרשב"א אמר לחומרא דחד לגבי חד א"נ רבים לגבי רבים לא הוו אורחין ולא ידענא מנ"ל הא לאחמורי בעירובין ומדהרשב"א דאמר רבים לגבי רבים משמע אע"ג דהנך דלא מבטלין רובא נמי לא ואפי' ליכא אלא תרי דמבטלי ומאה דלא מבטלי נמי לא דחד דוקא קאמר:

חמשה כו' לא הוו אורחין פירש רש"י הו"ל משקל רשותא ואע"ג דבהאי דמפקי מביתי' לחצר קא מחוו דחצר לאו' רשותא דידהו הוה דאי רשותא דידהו הוה הא אסיר לאפוקי מרשותא דידי' לדידהו אלא הואיל ותרוי' דידי' נינהו קא שרי מ"מ כיון דלא הוו אורחין כבע"ב בדידהו קא משתמשי ומישקל שקלי רשותי' ומשתמשי באיסור:

ש"מ מבטלין וחוזרין ומבטלין ואע"ג דאוקמינן למתני' כרבנן דר"א דמבטל רשות חצרי לא בטל רשות ביתו ורבנן הא ודחי מבטלין וחוזרין ומבטלין ס"ל כדאסיק רב אשי התם דרב ושמואל בפלוגתא דר"א ורבנן קמיפלגי מ"מ הא איכא דאמר התם דשמואל דאמר אפי' לרבנן וקאמר ש"מ לדרב אשי דשמואל דאמר בר"א א"נ שמואל מוקי למתניתין כר"א וכגון דגלי דלא בטיל רשות ביתו כדאמר הרא"ש משמי' דהר"מ וקאמר מ"מ סתמא דלא כוותי' דשמואל:

הא דטרח הר"מ לאיתויי דהלכתא כרבנן דר"א ומייתי לי' הרא"ש הו"ל לאיתויי נמי הא דרבה דפשיט לי' לאביי צריך לבטל לכ"א וא' והיינו כרבנן דלר"א א"צ כדתניא ומייתי לי' בשלהי עושין פסין ואע"ג דמשמע דאביי פליג עלי' דרבה מדקא מהדר לאוקמא למתני' לאביי הא אין הלכה כתלמיד במקום הרב אלא מאביי ורבא ואילך:

דכיון דבעידנא דבטיל כו' פירש"י ולא דמי לחמשה ששרוין בחצר ולא עירבו דמבטלי רשותא לחד מיני' אע"ג דהתם נמי לא הו"ל שריותא בחצר אסרי אהדדי התם כל חד רשותי' קא מבטל ורשותי' אע"ג דלית לי' שריותא בחצר רשותי' היא הכא כיון דשאר בני חצר לאו להאי דפייש לחודי' בטלי דאי בטלי להאי דפייש לחודי' והדר אתי איהו ובטיל לי' אשתרי האי דפייש דחמשה ששרוין בחצר ל"ש בטלו בב"א ל"ש בטלו בזה אחר זה קני ואע"ג דבעידנא דבטלי לי' הנך לא הו"ל שריותא בחצר דהאי דלא בטיל אסר עלי' וכי הוה אתי האי דבטלי לי' והוה בטיל לי' לחברי' לא קני חברי' וכדאמר רש"י אדאמרי לי' קני ע"מ להקנות דכי א"ל לחד נמי לא קני וכן אמרי כולהי רבוותאי מ"מ האידנא מיהת כולהי לחד קא בטלי אבל הכא האידנא נמי לאו כולהי לחד בטלי אלא לתרוי'. ואיהו הדר ובטיל ורשותא דאקנו לי' אינך לחברי' וכיון דאיהו לא קני לחברי' לא מצי לאקנויי:

דף ע':

בעא מיני אביי מרבה. ובתוספות דאביי לא שמיע לי' הא דתניא א"צ לבטל כו' ורבה מוקים לה כר"א קסבר בפלוגתא דר"א ורבנן תליא וכדאמרינן בשלהי עושין פסין והך מתניתא דאותבי' אביי מינה ניחא לי' לאוקמא אפי' לרבנן א"נ משום דסיפא דרישא הכי דיקא כדאמרינן בשמעתין כדאמר הריטב"א:

דהוה ומית איכא למימר אפי' לר"מ דאמר א' נכרי ואחד ישראל אוסר. הנ"מ בדידי' דרשותא דידי' היא והוה דייר בה השתא נמי אע"ג דאזיל לשבות בעיר אחרת לא פקעא רשותי' מיני' אבל יורש דאכתי לא הוה רשותא דידי' למיחל השתא רשותא דיורש בהאי חצר כיון דליתי' **(הגה"ה לאחד שעירב פי' רש"י אלמא אין צריך לבטל אלא לא' דכולהי הוי כחד כיון דעירבו והאי טעמא לאו דוקא דא"כ א' מן השוק שמת והניח לא' מבני חצר משחשיכה אוסר לימא כיון דעירבו בני חצר כולהי כחד נינהו)**