גאון יעקב עירובין רנו

הוא דשרי וצדוקי בביטול רשות תריץ הרמב"מ מתני בברייתא רג"א צדוקי ובייתוס אינן אוסרין כדאמר הריטב"א דאיכא דמתני לה הכי ומדפליג ר"ג מכלל דלת"ק אוסרין לגמרי אפילו בביטול רשות עד שישכור דאי בעירוב בהא לימא ר"ג דמערב הא אינו מודה ודאי לא מערב ותו מעשה אביטול רשות הוא דמייתי לה:

ואמר להן ר"ג לבניו כו':

לגירסא דקמן דמתני ר"ג במתני' ובברייתא תרי עובדי הוה חדא באבוה דר"ג דאמר לבני' וחדא בר"ג דאמר לבני' והיינו דמוקים בשמעתין כאן במומר לחלל שבת בצינעא כאן בפרהסיא הא דאבוה דר"ג במחלל בצינעא וקאמר ר"ג משמי' דאבוה דמבטל רשותו והא דר"ג דאמר לבני' במחלל בפרהסי' ולר"י אמר בהאי דהוי כנכרי ולא מהני בי' ביטול רשות ולר"מ בהאי נמי ר"ג כאבוה אמר וללישנא קמא דשמעתין תרוי' עובדי בחד גווני הוו:

ואיכא למימר לר"א דאמר המבטל רשות חצרו או רשות ביתו סתם מבטל קא מסלק נפשי' אבל לרבנן דאמרי רשות ביתו לא ביטל סתם מבטל לא מסלק נפשי' ואע"ג דבטיל בהדי' רשות ביתי' אמרינן לא מסתלק מיהא מסתברא מדאמרן מעיקרא דרבנן מודי בהא:

מהרו והוציאו כו' בתוס' או הכניסו וכן נת רשותו והוציא ה"ה הכניס קשיא להרב בעל בית יוסף דאמר עלי' דהרב בעל הטורים (סימן שפ"א) החזיקו שהוציאו מבתיהם לחצר לאו דוקא דה"ה הכניסו וכ"כ בתוס' אהא דר"ג ואע"פ שכתב רבינו שאינו נקרא מחזיק אלא כשמכניס לרשות שביטל אבל מה שמוציא ממנו אינו חזרה להם דברי התוס' בעובדא דהמן ב"ר ריסתק לא אמרו כן אלא לענין חוזר ומחזיק דמוציא מרשות שביטל לא מיקרי חזרה אבל לגבי חזקה כל שעושה דבר שהי' נאסר בלא ביטו' הוי חזקה ע"כ והא אמרו וכן בנתן רשותו והוציא אפילו הכניס:

ש"מ אפילו לענין חזרה נמי מוציא מרשות שביטל הוי חזרה אלא התם בעובדא דרש"י שאני דבבית חברו לאו חוזר ומחזיק מיקרי כיון דלא הי"ל רשות כלל בבית חברו ותו דהתם ע"י ביטול אי לאו משום חוזר ומחזיק שרי דכולהי דחברי' נינהו אבל מכניס מחצר לביתו מדינא אסור דחצר רשותא דידהו וביתי' רשותא דידי' וכי עביד חוזר ומחזיק הוא ובביטול נמי רשות ביתו הא מכניס לרשות שביטל:

למימרא דכי מפקי אינהו כו':

רבותינו בעלי התוספות והריטב"א פירשוה דמי שנתן משהחזיקו משמע לי' והיינו דא"ר יוסף אימא אינו אוסר וכן הא דאייתי אביי ברייתא לאו דשאני לן בין החזיקו ללא החזיקו הא ממתני' שמעינן לה אלא דנתן בלא החזיקו קמיירי ודחיקא הוא דכולה מתניתין ומתנייתא דפירקין בכולה נותן קתני וליכא לפרוקי דס"ד מי שנתן רשותו והוציא סתמא בכל ענין משמע לי' ורב יוסף נמי אימא אינו אוסר בכל מקום קאמר ול"ש החזיקו ול"ש לא החזיקו והכא בשנתן אף רשות ביתו וסבר ר"מ דהו"ל כאורח לגבי' ומתני' בשלא ביטל צדוקי רשות ביתו ולהכי בעי חזקה דא"כ מאי דוחקי' לשבושי למתני' לימא אוסר תנן ומתני' בשביטל צדוקי רשות ביתו ובהא מהניא חזקה והתם בשלא ביטל רשות ביתו וסבר ר"מ לא מהניא בי' חזקה ואתחזיא לן לפרוקי לעולם רב יוסף בכ"מ קאמר וצדוקי שאני כדאמר הריטב"א אהא דתניא בד"א בשלא החזיקו וכו' דאפילו תימא ר' יודא ע"כ לא קאמר ר' יודא אפילו קדמו והחזיקו יכול לחזור מביטולו אלא צדוקי ואע"ג דמבטל כישראל לא אלים ביטולי' כו' אבל בישראל אלים ביטולי' וכיון דאחזוק בני מבוי תו לא מצי למיהדר בי' וכן אמר הרשב"א (עק"ק שער ד' סי' ז') יש מי שאומר שאם החזיקו אע"פ שהוציא במזיד אינו אוסר ומחמירין בצדוקי שהוציא במזיד אף משהחזיקו אוסר שאע"פ שעשאוהו כישראל לבטל רשות אין ביטולו חזק כשל ישראל וכו' ה"נ לר' יוסף אליבא דר' מאיר ישראל דאלים ביטולי' תו לא מצי הדר כלל אע"ג דאכתי