גאון יעקב עירובין רנה

ידעינן בהי פתחא אפקיני' למת א"נ לב"ש גזור אפילו הוציאו דרך אותו פתח זימנין דישכח וישתנה ואמרי טהורין לפי שחשב וב"ה לא חשו לישכח וישתנה ולא גזור:

א"נ כדאוקמה רבנן דתוס' למ"ד למפרע פליגי בברירה דהכא כגון דאתעביד בי' דבר חדש ולא הוציאו דרך אותן פתחים דליכא ברירה וטמאין משום דעד השתא קיימי להוציא המת דרך עליהן ה"נ מתניתין בדאתעביד בי' דבר חדש ולא הוצאוהו דרך הפתחים וטמאין משום דקיימו לאפוקי דרך עלי' לב"ה הוי פתחא דחשיב עלי' הוא דטמא דקיימו לאפוקי למת בי' ושארא טהורין ולב"ש שמא ישכח וישתנה וקיימי כולהי לאפוקי דרך עלי':

ב לימא רב ושמואל כו' לרש"י דכ"ע אין ביטול רשות מחצר לחצר והכא אי הוה כבן חצר אחרת קמיפלגי הוי בה הריטב"א כמאן דלא כרבא ודלא כרבינא דלתרוי' לרב יש ביטול רשות מחצר לחצר והא דאמר דלא כרבינא לא מכרעא אימא לרבינא נמי דכ"ע אין ביטול רשות מחצר לחצר והכא היינו טעמא דרב דלא אסתלק ולא הו"ל כבן חצר אחרת. והכי קאמר לי' רבינא לרבא לדידך דאמרת יש ביטול מחצר לחצר נבטל לדידהו ונהדרי אינהו ונבטלי לי למר דהאמר רב מבטלין וחוזרין ומבטלין משום דלא הי"ל כבן חצר אחרת ולא מיבעיא לדידך דאמרת אפילו מחצר לחצר יש ביטול והריא"פ דאמר הלכתא כרב משום דרב אשי מוקי' לי' כרבנן ולית לי' דרבא אי ס"ל להא דרש"י קשיא הלכתא אהלכתא דהאמר הלכתא כר' יוחנן דיש ביטול רשות מחצר לחצר דרבא קאי כותי' ואמר הלכתא כרב אשי ולרב אשי דכ"ע אין ביטול מחצר לחצר ואיכא למימר להריא"פ דהכא לאו משום דהו"ל כבן חצר אחרת אלא כיון דקא מסלק נפשי' תו לא מצי לבטולי לי' ואפילו למ"ד יש ביטול מחצר לחצר דהתם לא מסתלקי מהאי חצר להדיא אבל הכא הא אסתלק להדיא ורב דאמר מבטלין ס"ל הכא נמי לא מסתלק נפשי' מיהא תיקשי כמאן דלא כרבא ודלא כרבינא דאי כרבא האמר משום דהוי כחוכא ואטלולא ואי כרבינא האמר אסתלוקי נפשי' טעמא משום דהו"ל כבן חצר אחרת אלא על כורחך הריא"פ כהריטב"א דקא מתרגם לכולהי סוגיין משום דהוי כחוכא ואטלולא ואפי' למ"ד יש ביטול מחצר לחצר וכרבא דאי מסלקי נפשי' הו"ל כמתנה גמורה וכי הדר חברי' ויהיב ליה כחוכא הויא אבל אי לא מסלק נפשי' לא הויא כחוכא דכמתנה על מנת להחזיר הואי ורבא בהא כשמואל ס"ל דאפי' לרבנן דר"א בהא דבטיל אסתלק לגמרי והוי כחוכא ואנן קי"ל כרב אשי דשמואל כר"א אבל לרבנן כיון דלא בטיל רשות ביתו לא אסתלק לגמרי ולא הוי כחוכא ורב כרבנן והלכתא כוותי':

והריטב"א משמי' דהראב"ד אמר הלכתא כשמואל דרבא קאי כוותי' ורב אשי לאו דוקא קאמר אלא אי פליגי בפלוגתא דתנאי וכו'. ע"כ:

והיכא דבטיל בהדיא רשות ביתו דאמרינן בשלהי עושין פסין היכא דגלי גלי ובטל אפילו לרב אין חוזרין ומבטלין דרב נמי לא קאמר מבטלין אלא משום דס"ל כרבנן דסתמא לא בטל רשות ביתו. ואע"ג דביתו לדידי' נמי שרי אפי' לא חזרו וביטלו דהו"ל כאורח דכולה רשותא דידהו הוי נ"מ קודם שהחזיקו לרבוותא דאסרי א"נ ברבים דבטלו רשות בתיהן דלא הוו כאורחין אפי' מביתו:

חסורי מחסרא ואי קשיא ממאי דת"ק צדוקי ה"ה כנכרי קאמר ור"ג פליג אימא אינו כנכרי קאמר והיינו דר"י תריץ אברייתא סמיך ואזיל:

והתניא הדרעם הנכרי צדוקי כו' ש"מ לפ"ק צדוקי כנכרי ולהרמב"ם דאמר אינו מודה בעירוב אינו מערב אבל מבטל רשות ומתני' דתנן עם הנכרי או עם מי שאינו מודה בעירוב ה"ז אוסר אוסר בעירוב קאמר ותקנתי' האי בשכירות האי בביטול רשות כדאמרן תיקשי אימא הכא נמי אוסרין בעירוב קתני נכרי בשכירות