גאון יעקב עירובין רנב

דהא דרבה לבה"ג נמי קודם מילה הואי דמהכא הוא דשמיע לי' דשרי אמירה לנכרי אפי' באיסורא דאורייתא לצורך מילה. והרמב"ם דשרי אמירה לנכרי בשבות בכל מצוה או קצת חולי תרגמא ה"ה אליבי' דהאי ינוקא דרבה נמי לאו קודם מילה הואי אלא דינוקא הוה צריך לחמין. ולה"ה הא דאותבי' אביי הזאה מק"ו אותבי' השתא הזאה דאפי' במקום כרת העמידו דבריהם במקום צערא דינוקא מיבעיא מיהא אכתי תיקשי האי ינוקא היכי דמי אי חולה הוה הא חולה שאין בו סכנה עושין ע"י ארמאי ואפילו מלאכה דאורייתא ואלא צערא בעלמא בלאו הא דהזאה מי לא ידעינן דשבות משום צערא בעלמא לא שרינן מאי ענין הזאה דמשום מצוה להכא דמשום צערא אלא מודי הרמב"ם דהכא מקמי מילה הואי וקסבר היכי דשרי הכא שרי נמי התם:

כיון דאי' בעי לה מנאי כו'. הא דארש"י אין יכולת בידי לוותר בכל שבת לאו דוקא בכל שבת דאכתי ליקני ואי בעי לה מני' ויהיב להו בשבתא קמייתא תו לא הדר ועריב להו ומי לא בעו מיני' הדר ועריב בשבתא אחרינא עד דליבעו מיני' אלא דאביי עניא הוה ואפילו בשבתא חדא לא מצי יהיב להו ורבה דרישא הוה לא אקני להו פתא רבה סבר דשתפי כדא"ל נסמוך אשתוף ובכל שבתא הוה משתפי וסבר רבה דהשתא נמי שתפי וא"ל נסמוך אשתוף ואהדר לי' אביי והא לא שתפינן. והא דקאמר מר לאו אורחי' לאו אורחי' לשיולי א שתפי דסבר הוה מדמשתפי בכולהי שבת האידנא נמי שתפי אנא דידענא דלא שתפי טרידנא בגירסאי:

הריא"פ וכולהי רבוותאי מתני דאי בעי מנאי מאתמול והאי מאתמול לאו מקמי דמזכי להו. אטו מאן דלא בעי למיהב להו מקמי הכי בלא עירוב לא מצי מזכי בעירוב ובשתוף השתא משום עירוב ושתוף מיהת הא קא מזכי להו ומקני להו קנין מעליא ולא קפיד בהא בהדי' כלל אלא מאתמול בתר דמזכי להו קאמר כיון דבתר דמזכי קפיד לאו זיכוי הוא. ואמר הראב"ד לא אמרן אלא במזכה כיון דקפיד לאו זיכוי אבל בעירוב שגובין מכל בני המבוי אע"ג דקפיד שפיר דמי וכן אמר הרשב"א וכן אמר הריטב"א. ופליגא דהרמב"ם דאמר בשותפין ביין ושמן אחד מבני מבוי שבקש מחברו יין או שמן קודם השבת ולא נתן לו בטל השיתוף שהרי גילה דעתו שאין כולן כשותפין שאין מקפידין זה על זה ואיהו סבר לית הלכתא כר' חנינא דמי שהוציאוהו אלא כשמואל דאמר המקפיד על עירובו אין עירובו עירוב מה שמו עירוב שמו וכן אמר הרא"ש התם הלכתא כשמואל וסתמא דברייתא דאחד מבני מבוי שבקש יין ושמן ולא נתנו לו כוותי' דשמואל וקאי אמתני' דבעה"ב שהי' שותף לשכניו דגר' חנינא צריכין לאוקמא מתניתא בגוונא כגון שזיכה להן היין והשמן:

והוא שחשב עד שלא ימות המת. שמעינן מדרש"י דכי מוקמת פלוגתי' בלמפרע ובברירה פליגי נמי במכאן ולהבא ודכ"ע היכא דנחתא להו טומאה תו לא סלקא מיני' במחשבה לב"ש דלית ני' ברירה ונחתא להו טומאה מכאן ולהבא נמי טמאין ולב"ה דאית להו ברירה לא נחתא להו טומאה כלל ואפילו למפרע טהורין וניחא הא דלא פליגי ונפתח דהתם לא הוי פליגי אלא בלמפרע אבל מכאן ולהבא דכ"ע טהורין והיינו דתנן טהורין לד"ה במכאן ולהבא ובתוספות יו"ט הא דפליגי בחשב להודיעך כחן דב"ה וקשיא האי שחשב ל"ל ליתני ב"ש אומרים והוא עד שלא ימות המת והוה קאי אתרוייהו אחשב ואנפתח:

הא דאמר הרב בעל בית יוסף (סי' שפ"ו) אדה"ר יונתן דבעי למימר אהא דמספק לבתר שבתא זהו של שיתוף כדאמרי' בתרומה שמא יבקע הנוד ואמר עלה הא אסיק רב הושעיא בי"ט דלא פליגי ב"ש וב"ה הכא בברירה האי מאי קושיא א"נ ב"ש וב"ה לאו בברירה פליגי הנך תרי מתניתא ודאי בברירה פליגי כדתרגומי כולהי רבוותאי