גאון יעקב עירובין רנא

דבלא תיקון חסור וליכא למיגזר כדאמרן התם בשמעתא דהכשר מבוי וחצר והאי ומ"ש ליתסר תרתי קאמר כדאמרן:

נסמוך אשתוף ואפי' לר' מאיר דבעי עירוב ושתוף במקום מצוה דמילה מודי דשיתוף לחודי' סגי. כי היכי דאקילו בי' לגבי אמירה לנכרי וכדאמרו בירושלמי דמדוחק התירו לאותה שבת ותרגמא הזה אליבא דהרמב"ם ביין:

בדרבנן עבדינן כו' והא דשבקי' לשיולי והא לא ערבינן והא לא שתפי' דהאי אודועי בעלמא הוא דקא אודעי' לרבה דרבה סבור דעירבו או נשתתפו כדא"ל נסמוך אשיתוף. אבל אתובי אשמעתי' בדרבנן עבדינן עובדא ברישא:

א"ל דתניא הזאה שבות כו'. אי גרסינן דתנן גרסינן דמתני' היא ריש אלו דברים בפסחים:

ולאביי דלא שני לי' בין שבות לשבות אדאותבי' מהזאה לותבי' דידי' אדידי' דלא שרי לישראל לאיתויי משום דלא ערבי ולא שתפו. עירובי חצרות שבות ואמירה לנכרי שבות אימא אה"נ לרבה אפילו ישראל שרי והכא כיון דאפשר בנכרי א"ל נימרו לנכרי. אלא מהזאה שמעינן דלא שרו הכא שבות והו"מ לאיתויי הא דתניא ומייתי לה בריש ר"א דמי לה דאין מביאין איזמל דרך גגות חצרות וקרפיפות ולותבי עירובי חצרות גופה אלא הזאה מתניתין וממתניתין אלימא לי' לאותובי':

דף ס"ה דהא מר לא אמר לנכרי זיל אחים הריא"פ מתני הכי ופריש לה בשבת בפרק ר"א דמילה דהכא משום דשבות דשבות הוא ועובדא דרבא דאחים לי' נכרי אגב אמי' וכה"ג לא מתני לי' אלא דאמירה לנכרי אפי' באיסור דאורייתא שרי אפי' קודם מילה הואיל ולית בי' מעשה אלא אמירה בעלמא ועובדא דרבא אחים לי' ישראל אגב אמי' דנכרי אפילו בלא אמירה שרי והיינו דתוס' דהכא ואשכחן כה"ג גבי חולה שאין בו סכנה דשבות ע"י ישראל אסור וע"י נכרי אפילו מלאכה דאורייתא שרי והריטב"א משמי' דהרב החסיד אמר דבדבר שיש בו מעשה שמתחדש שום תקון בגופו של דבר אפי' בדרבנן אסור אמירה לנכרי ובדבר שאינו תקון בגוף הדבר אפי' בדאורייתא כגון הבאה ואפי' מרה"ר שרי ע"י נכרי וקשיא לן א"ה הבאה דשבות ע"י ישראל נמי לישתרי כי היכי דשרי הבאה דאורייתא ע"י אמירה לנכרי אלמה תניא אין מביאין איזמל דרך גגות חצרות וקרפיפות ורבה נמי לא שרי בלא עירוב ושתוף אלא ע"י נכרי וכ"ת שבות דאמירה לנכרי קילא משבות דעביד ישראל מאי קושיא מהזאה ולדידי' צריכנא למימר היינו דא"ל רב יוסף ולא שני לך בין שבות דאית בי' מעשה דישראל עביד מעשה בגוף הדבר כהזאה לשבות דלית בי' מעשה דישראל לא עביד מעשה כלל אלא אמירה בעלמא כדאמר בה"ג ונכרי נמי לא עביד מעשה בגוף דהא מר לא א"ל זיל אחים דהוא מעשה בגוף וממילא איפרקא נמי הבאה דישראל עביד מעשה מ"מ ודחיקא מילתא והא דדחי הריטב"א לדבה"ג דאי דרבא ע"י ישראל היכי מחים לי' אגב אמי' הא כל שהוסיף במלאכת חולה לצורך הבריא אפי' בקדרה איסורא דאורייתא היא כדאמרינן המבשל לחולה בשבת אסור לבריא גזירה שמא ירבה בשבילו אמר לך בה"ג הכא כגון שהרחיצו את הקטן באותן חמין של אמו ואין מרבין בשבילו ואמו צריכה נמי חמין לרחיצה וגזירה דשמא ירבה במקום מילה לא גזור. כי היכי דלא גזור בי' אמירה לנכרי א"נ ע"י נכרי הוה ולאחר שלישי למילתו כדאמר הרא"ש בפרק ר"א דמילה והא דאמרי אליבא דבה"ג דע"י ישראל הוה והוה תוך שבעה לאמו דשבעה דחי' מעת לעת ולמילה הוה יום שמיני ה"ה דאיכא לאוקמי דהוה נמי תוך שבעה לינוקא ולאו משום מילה הוא דאיצטריך לחמין וכדאמר הרא"ש בע"י נכרי. מיהא להנך תרתי שינויי עובדא דרבא לאו דומיא דעובדא דרבה