גאון יעקב עירובין כה

תרוויהו כי הדדי ולח פרוץ מבטל לעומד ולא עומד מבטל לפרוץ ולמאן דאסר בעלמא וה"נ מחיצה היא ומ"מ משריא לא קא משתריא הו"ל ספק דבריהן להקל מיהא דהרמב"ם אכתי קשיא מנ"ל הא דרב אשי פליג אדרב הונא דקיימי ר"פ ורב הונא בריה דר"י בשיטתי' ולמימר במבוי ח' לאו דוקא וכן הא דאמר מר כחצי רוחב המבוי נדון משום לחי לדידן דקיי"ל פרוץ כעומד מותר נדון משום מחיצה כעומד מרובה. ונ"מ דאפי' עומד מאליו ולא סמכו עליו מע"ש שרי דאי משום לחי אסור. וצריך תירוץ:

ולדעתין הרמב"ם לא מתני בדר' אשי אפי' תימא במבוי ח' אלא הכי מתני רב אש' אמר לא צריך לחי ממ"נ כו' ור' אשי אדרב הונא קאי ואמר אפי' רחב ד"א לא צריך לחי כדאמרן הא דאמר מר בין כחצי רוחב המבוי נדון משום לחי לאו כחצי רוחב מצומצם קאמר אלא בגוונא דר' אשי קאמר דאמר מאי אמרת כו' הו"ל ספק דבריהן ה"נ קאמר מרן בין שהי' רחבו פחות מחציו בין כחציו לא יצא מתורת לחי דמשום ספק אימא כחציו מצומצם לא יצא מתורת לחי דספק דבריהן הוא והדר אמר אבל אם היה יותר על חצי רוחב המבוי שיודעין בו שהוא יותר או דמספקא לן נמי בהכי והו"ל תרי ספיקי דליפק מתורת לחי. והרי יוצא מתורת לחי ונידון משום עומד מרובה ואע"ג דמשום מחיצה עדיף דאפי' לא סמכו כשר לא נחית מר לקולא וחומרא אלא לאורויי דין לחי וכעין הא דא"ר אשי כי אורחי' למיזל בתר לישנא דתלמודא:

הא דאמר הרשב"א (עבודת הקודש שער ח' ט':

) היה הדופן יותר מד' והמבוי יותר על ח' ואנו מסופקים וכו' יראה לי שמתירין כו' וצריך עוד להתיישב בדבר זה היינו דאימא כי קא אמר ר' אשי בספק צמצום דקשה הוא לצמצם אבל הכא דספק פרוץ מרובה לא:

דף ו' מצידו בעשר:

פירשוהו רבנן דתוס' בעשר שאם נפרץ בעשר כשר דעשר כשל מטה והיינו דאמרינן אלא לאו בעשר וקאמר רב וכו' ש"מ כר' הונא דאי לר' חנין כסתום הוא. ומראשו בד' עד ד' שאם נפרץ עד ד' כשר ולא ד' בכלל דד' כשל מעלה דד' ומד' ועד יותר מעשר חדא הוא דהוא שעור פתח. והריטב"א אמר דר' חנין אמר מצידו בעשר כשר מראשו בד' פסול ונקט סתמא ובזה להכשיר ובזה לפסול משום דבטעמא תלי וטעמי' ילמוד עלי' דהא כדאיתא והא כדאיתא. ומיחוורא כרבנן דתוסו':

דפתחא בקרן זוית כו' דלישוי לפירצה למיהוי פתחא לא משוינן אלא היכא דעבדו אינשי כה"ג אבל אי עבד פתח ממש עביד והוי פתח והיינו דאמרינן דפתח לה בקרן זוית מידי דהוי ארחב מעשר דתנן צריך למעט ואם יש לו צוה"פ אין צריך למעט דכפתח ממש הוי. וה"נ אי עביד צוה"פ בקרן זוית מהני כדאמר הריטב"א וכל שהוא נדון כפירצה הן ביותר מעשר הן בד"ט לא סגי לי' בלחי וקורה אלא בעי צוה"פ שאין לחי וקורה מתירין את הפירצה. טעמא דר' הונא דבצידו בד'. פירשוה רבנן דתוס' דלמא שבקי פתחא רבא וכו' ומבוי עקום דא"ר נחמן ב"י דרב כר' הונא אע"ג דהתם ליכא משום דלמא שבקי דממ"נ בחדא פתחא דמבוי עיילי לא פלוג רבנן הואיל ובכולהי מבואי נפרץ מצידו בד' משום דלמא שבקי פתחא רבא במבוי עקום נמי אע"ג דליכא למימר הכי פירצתו בד' ותורתו כמפולש:

ונפרץ מצידו כלפי ראשו אם אין שם פס ד' דכי שבקי ליכא שיעור מבוי אפי' בדאית לי' גידודי חשו יש שם פס ד' דא"נ שבקי איכא שיעור מבוי לית לי' גידודי דאיכא למיחש טפי חשו אית לי' גידודי דליכא למיחש כולי האי לא חשו ומדברי ריטב"א דאמרן נלמד דצוה"פ במקום הפירצ' מהני ומיסתברא דאי עביד צוה"פ לפתחו של מבוי לר' הונא נמי פירצתו מצידו