גאון יעקב עירובין כד

לאו ק"ו הוא דהיא הנותנת:

ובהא דאיפריך ק"ו ליכא למימר היא הנותנת ולא מפריך ק"ו אימא לאו משום היא הנותנת הוא ואיפרך ק"ו. אבל הכא בחדא מילתא היא שמעינן עומד מרובה דמתיר במבוי מק"ו דחצר וכ"ת מה לחצר שפירצתה בעשר תאמר במבוי שפירצתו בד' התם הא ע"כ פירצתו בד' משום היא הניתנת דאי לאו הכי מבוי נמי הוי פירצתו ביו"ד מק"ו דחצר מה נפשך אי לא אמרת היא הנותנת מבוי נמי בעשר ואי אמרת לא מיפריך ק"ו. ואנן אית לן למימר טעמא דרב הונא דאחוניר במבוי ולא גמר פירצתו מבוי בעשר מק"ו משום דקסבר דלמא שבקי פתחא רבא ועיילי בפתחא זוטא כדאמ' רבנן בתוספת אשמעתא דרב הונא. וכי אמרינן הכי במבוי דניתר בלחי וקורה וכי שבקי בטל הכירא דלחי וקורה אבל חצר דניתרת בפס סתימה היא ולא בעי הכירא ואיפרך ק"ו דרב הונא ברי' דר"י מה לחצר שפירצתה בעשר ואקילו בה רבנן ולא חשו להכירא דפיתחא דידה. ניתר בעומד מרובה תאמר במבוי שפירצתו בד' ואחמור בי' רבנן במבוי מבחצר משום דחשו להכירא דלחי וקורה דלא ליבטל:

ה"נ בעומד מרובה וליכא הכירא דלחי אחמור רבנן במבוי מבחצר. ספק דבריהם להקל י רב פפא ורב הונא ברי' דר"י במחצה על מחצה מצומצם קמיפלגי רב פפא סבר מצומצם מותר הלכך פרוץ כעומד אי צמצם ואז עומד מרובה שרי ומשום ספיקא חדא לאיסורא דלמא פרוץ מרובה לא אסרינן לי' ורב הונא ברי' דר"י מצומצם אסור הלכך פרוץ כעומד אי צמצם ואי פרוץ מרובה אסור ומשום ספיקא חדא להתירא דלמא עומד מרובה לא שרינן לי' וקאמר רב אשי הכא אפי' למאן דאסר עומד כפרוץ שרי דאי עומד מרובה ואי פרוץ מרובה שרי ומשום חדא ספיקא לאיסורא דלא צמצם לא אסרינן לי':

שמעינן משמעתין מבוי עד שמונה לחי כל שהוא רחב כשר דאי רחב ד"א הרי עומד כפרוץ הוא ואנן כר"פ קיי"ל דפרוץ כעומד כשר. ואי פרוץ נפיש הרי אין בו ד"א ונדון משום לחי. מבוי יותר על ח' לחי פחות מד"א נדון משום לחי ד"א צריך לחי אחר להתירו ומעמידו לאידך גיסא או דמטפי ומבציר בי' לרש"י לא אמרן אלא שלחי העומד מאליו וסמכו עליו מע"ש דאי לא סמכו עליו מע"ש אפי' פחות מד"א נמי לא ע"כ לא קא' אביי לחי העומד מאליו הוי לחי אלא בסמכו עליו מע"ש כדאסקינן התם והיינו דאמר הרב בעל הטורים ואפי' סמכו עליו מע"ש לא מהני אלא א"כ יהא בולט לתוך המבוי פחות מד"א והרב בעל ב"י דתהי במילתי' לא ידענא מאי תהי ואמינא ט"ס בספרים ותדע דהא בספרו ש"ע קבע לה כהרב בעל הטורים:

ובהוקבע לשם לחי אמר רש"י כל דסתים טפי עדיף ואמרו רבנן דתוס' לא אמרן אלא בלחי הבולט אבל בלחי המושך אפי' הוקבע לשם לחי ד"א אינו נידון משום לחי:

והרשב"א אמר אפי' לחי ממש אי רחב ד"א לא הוי לחי. והרמב"ם קא פסק ואמר לחי שהוא רחב הרבה בין שהי' רחבו פחות מחצי רוחב המבוי בין כחצי רוחב המבוי כשר ונדון משום לחי אבל אם היה יתר על חצי רוחב המבוי נידון משום עומד מרובה על הפרוץ ולדידי' ל"ש מבוי ח' ל"ש יותר מח' ואידחיא שמעתא דרב הונא ואמר הרב המגיד קסבר הרמב"ם דר' אשי לאו דוקא נקט מבוי ח' אלא ה"ה לכל מבוי וכו' ולדברי רבינו הא דא"ר אשי אי פרוץ נפיש נדון משום לחי לאו משום דאשתייר העומד פחות מד"א כדאמרי הריאף ורש"י אלא ר' אשי פליג אדרב הונא ואמר לחי ד"א דאמרת מחיצה הוא אי נידון משום מחיצה דעלמא ומשרי ה"נ שרי משום מחיצה ואי בעלמא היכא דצריכא מחיצה לא מישרי ה"נ לאו מחיצה ומשרי משום לחי והיינו דקא' אי פרוץ נפיש והיכא דצריך מחיצה אמרי' דפרוץ קא מבטל לעומד ואסו' ה"נ קא מבטל לעומד ולא מחיצה הוא ונדון משום לחי ואע"ג דפרוץ בטלי' מלחי משהו לא בטלי' ואי עומד נפיש ומשתריא בעלמא משום מחיצה ה"נ אישתריא משום מחיצה מאי אמרת דשוו