גאון יעקב עירובין רמח

אכתי תיתסרי בלא ביטול דהא מציא כולה חיצונה לבטולי לה רשותה דאית לה בפנימית תריץ כיון דלא מרווחא בחיצונה אימא לא תיבטל לה ובהכי ניחא דלא איתבי' לאביי מדרבנן לשמואל אלא לר' יוחנן הוא דקא מותיב דס"ל אפילו היכא דלא אסרי אהדדי מבטלין מחצר לחצר ולא צריכא לדחוקי בלישנא דאביי דאמר לרבנן אין ביטול כו' דקאמר הואיל ולא אסרה אין ביטול כו' וכן לרבא אליבא דר' יוחנן כאביי ס"ל. ולרבא אליבא דשמואל דאמר אין מבטלין רשות חצרן לחצר אחרת התם טעמא דר"ע דהא מצית כולה חיצונה לבטל רשותי' דאית להו בפנימית לבני פנימית א"נ לא ס"ל אחדא דשא ומשתמשא:

הא דתהו רבותינו בעלי התוס' אדאמרינן הכא חיצונה אסרה אפנימית הואיל והעירוב מרגילה הא אמרינן לא אמרו דיורין להחמיר ומפרקי שאני הכא דפשעה ואכתי תיקשי לר"ע דאמר בשכח אחד מן החיצונה בעי ביטול והא הכא לא פשעה אלא חזינן כי אמרינן לא אמרו דיורין להחמיר בשלש חצרות פתוחות לרה"ר הואיל וכל חדא אית לי' פתחא לרה"ר. אבל בשתי חצרות זו לפנים מזו כיון דפנימית משתמש בחיצונה מישך שייכי אהדדי וכי ערבו עירוב מרגיל נמי לחיצונה בפנימית השתא מיפרקא חדא קושיא דאקשינן עלי' דרש"י מאי פסקא משום דבשני חצרות ופתח א' ביניהן אפילו ביטול לא בעי דבהו לא אמרו דיורין להחמיר והשתא דאמרת בשתי חצרות ופתח א' ביניהן לא אמרו דיורין להחמיר אי עירבו בהדי הדדי ושכח א' בין מבני החצר שהניחו שם עירובן בין מהחצר האחרת ולא עירב אי בטיל רשותי' לשתי החצרות שפיר דמי כר' יוחנן ואי לא בטיל רשותי' אלא לבני חצרו אלו מותרין לעצמן ואלו מותרין לעצמן ומזו לזו אסור והשתא דאמרת היכא דמישך שייכי אמרינן דיורין להחמיר הא דאמר שמואל ומייתי לי' התם במי שהוציאוהו בשמעתא דג' חצרות חצר שבין שתי מבואות לא עירבה עם שתיהן אוסרת על שתיהן עירבה עם שתיהן אסורה עם שתיהן ולא מייתי לה הריא"פ. והרמב"ם (פ"ה הל' ז') אמר מותרת עם שניהן והן מותרין עמה ושני המבואות אסורין זהעם זה משום דשמואל כרבנן ואנן דקי"ל כר"ש לית לו הא דשמואל והא האי חצר מישך שייכי במבואות דכי לא עירבה אוסרת על שניהן וכי נתנו שני המבואות עירובן בחצר ליתסרי כולה דנימא דיורין להחמיר ומתחזיא לן הא דאמרת לא אמרינן דיורין להחמיר בהנך דלא ערבו אהדדי כי ההיא דהתם דתרתי חיצונות לא ערבו אהדדי לא אסרי משום עירובי' אהדדי אבל הנך דערבו כל כמה דלא מפקת עירובי' הנך כולהי כחדא דיירי והעירוב מרגילן בין להתיר בין לאסור אלא היכא דאמרי לתקוני כו' מפקה לעירובה מינה:

אליבא דמ"ד אין ביטול רשות כו' פירש"י ואוקימנא משום דאין אוסרין ואע"ג דמערבין ולא מיבעיא הכא דאין אוסרין ואין מערבין והא דלא קאמר נמי הכא כדאמר במת נכרי בשבת אליבא דמ"ד אין שוכרין לא תיבעי לך השתא התם דאוסרין אין מבטלין משום דאין מערבין הכא דלא אסרי נמי מיבעיא כי תיבעי לך למ"ד שוכרין התם אוסרין מבטלין הכא דאין אוסרין אין מבטלין דלמ"ד אין שוכרין נמי תיבעי לך משום דהתם תרתי הכא חדא אלא למ"ד אין ביטול רשות מחצר לחצר דאפילו חדא נמי לא לא תיבעי לך א"נ הכא קאי בישראלים מייתי מישראלים התם קאי בנכרים מייתי מנכרי. א"נ הכא נמי קצת אוסרין איכא דהא השתא מיהת תשמישתא חדא לתרויי' הוא אבל אין מערבין כלל כלל לא וטפי אין מערבין מנכרי וקאמר למ"ד אין ביטול רשות מחצר לחצר לא תיבעי לך דהתם מערבין ואין אוסרין לא הכא דאיכא תרתי מיבעיא ואע"ג דהכא אוסרין טפי מדהתם מ"מ הא אין מערבין כלל. וכן אמרי כולהי רבוותאי טעמא דהכא אין מבטלין דלא מצי מערבי מאתמול כלל: