גאון יעקב עירובין רמט

לרש"י לרב חסדא מערבין ואין אוסרין חדא נמי לא עבדינן דמחצר לחצר מערבין ואין אוסרין הוא וביטול לחודי' נמי לא עבדינן ובאוסרין ואין מערבין כגון נכרי איכא למימר תרתי לא עבדינן חדא עבדינן ורב ששת ס"ל להלכה הכי כדפרישו רבנן דתוס' דהיינו טעמא דרב ששת ותלמודין דיקא הכי והא דקאמר בשני בתים מב' צידי רה"ר אליבא דמ"ד אין ביטול מחצר לחצר לא תיבעי לך השתא דאי בעי לערובי כו' הכא דאי בעי לערובי לא מצי מערבי לכ"ש מכדי מאן שמעת לי' דקאמר אין ביטול מחצר לחצר שמואל ולשמואל באוסרין ואין מערבין הא אמרת חדא עבדינן הכא כיון דאיכא נמי אין מערבין בהדי דאין אוסרין קאמר דפשיטא הוא ואין אוסרין לחודי' והא דקאמר כי תיבעי לך למ"ד יש ביטול כו' אבל הכא דלא מצי מערבא כו' מאן שמעת לי' דאמר יש ביטול ר' יוחנן ור' יוחנן הוא דאמר באין מערבין כגון נכרי אפי' תרתי עבדינן שאני הכא דאיכא אין מערבין בהדי דאין אוסרין וה"ק כי תיבעי לך אליבא דמ"ד יש ביטול מחצר לחצר אע"ג דאין אוסרין התם מערבין אבל אין אוסרין דהכא לא מצי נמי מערבי וקשיא דהא דקאמר כיון דלא מצי מערבי ביטולי' נמי לא מצי מבטל משמע דבהא תליא מילתא ולא משום דאין אוסרין אלא כדאמרי כולהי רבוותא דאין מערבין דנכרי לא דמי לדאין מערבין דב' בתים דהכא לא הוו מאתמול בתורת עירוב כלל ופשיטא לשמואל ולר"י איבעיא:

הלכתא כר' יוחנן דאמר יש ביטול רשות מחצר לחצר ואפילו בב' חצרות ופתח א' ביניהן ויש ביטול רשות בחורבה ובכולהי גווני דרבא שתיהן אסורות עד שיבטל ואם ביטל האחד רשותו לשתי החצרות שתיהן מותרות וכן אם ביטלו בני חצר אחד רשותן לבני חצר ג' השני' מותרת והראשונה אסורה ואם ביטל הא' רשותו לבני חצר אחת ולא ביטל לבני חצר השני' שתיהן אסורות ואם נתנו עירובן בפנימית ושכח אחד מבני החיצונה ולא עירב הפנימית מותרת אף בלא ביטול והחיצונה כל זמן שלא בטל אסורה ואם ביטל האחד לכולן אם קודם שביטל אמרה הפנימית איני רוצה לא בעירובך ולא בביטולך משמע דתו לא מהניא ביטול וכדאמרינן בהא ורבנן סברי אין ביטול רשות מחצר לחצר ואיכא למימר דאפנימית בלא ביטול קאמר וצ"ת ואם ביטל עד שלא אמרה הפנימית מסתברא דמהני דמאי איכפת לפנימית ושתיהן מותרות ואם ביטל לחיצונה ולא לפנימית הפנימית מותרת דאחדא לדשא ומשתמשא וחיצונה אסורה דלית לה עירוב ואצ"ל אם ביטל לפנימית ולא לחיצונה ובשתי חצרות ופתח ביניהן איבעיא לן מי אמרינן בהו דיורין להחמיר או לא ואת"ל אמרינן בהו דיורין להחמיר אם עירבו שתיהן ושכח א' מהן ולא עירב אם שכח אחד מאותה חצר שמונח בה עירובן אם ביטל לשתיהן שתיהן מותרות ואם ביטל לאחד מהן שתיהן אסורות כמו בשתי חצרות זו לפנים מזו. ואם שכח אחד מבני החצר שאין העירוב מונח בה השני' מותרת אף בלא ביטול ואותה חצר שוה לחצר החיצונה בזו לפנים מזו. ואת"ל לא אמרינן בהו דיורין להחמיר אם לא ביטל אלא לחצרו כ"א מותרת לעצמה ומזו לזו אסור ולענין נכרי להרמב"ם אע"ג דליתי' אוסר אם הוא במקום קרוב שאפשר לו לבוא בשבת ולהראב"ד והרא"ש ורבותינו בעלי התוס' והרשב"א והריטב"א אינו אוסר ולדידהו אע"ג דאיתי' לשכירו ולקיטו לא אסרי שלא אמרו בשכירו ולקיטו להחמיר כדאמרינן בעובדא דהמן ב"ר ריסתק אם בא בשבת ובע"ש עירבו להר"י בעל התוס' והרא"ש בטל העירוב וצריך שכירות ובטול ולהראב"ד אין צריך אלא שכירות ועירובן חוזר להתירו הראשון והר"י אמר הלכתא בהא כשמואל ואין שוכרין ממנו ואין מבטלין בשבת. ואם בא הנכרי בע"ש ושכרו המנו בשבת או אם מת בשבת לרבותי' בעלי התוס' מבטלין ולפירושי הריטב"א בהא דפריך אי דאתא מאתמול ובהא דמשני דאתא בשבת אפילו בכה"ג אין מבטלין ולהראב"ד דאמר א"צ אלא שכירות על כורחך צריך אתה לומר כפירושי הריטב"א ואי תימא כשמואל אפילו בכה"ג אין מבטלין מיהא כולהי רבוותאי אמרי בהא נמי הלכתא כר'