גאון יעקב עירובין רמז

אין מבטלין אתא לאשמעינן דבכה"ג דליבטל האי דלא עירב לשתרי כולהי אין מבטלין וגוונא דמבטלין לחיצונה דריסת רגלה הא פשיטא לן כדאמרן ואפי' לשיטתי' דרש"י קאמר הריטב"א משמי' דהר"י דבביטול מרובין לא קמיירי ליבטיל רשותי' דחצרו נמי לבני חיצונה אין ביטול רשות מחצר לחצר לבטל רשות חצרו לחצר דחברי' האי בר חיצונה למאן ניבטיל ליבטל לחיצונה איכא פנימית דאסרי עלה. פנימית דאית לה רשותא בחיצונה בעירובה ובדריסת רגלה וחיצונה דאית לה נמי רשותי' דהאי דלא עירבו עלה אסרי אהדדי בחיצונה ובפנימית. וה"נ מציא פנימית לבטולי רשותה לחיצונה אלא דבהא לא קמיירי לבטל רשותי' דחצרו לבני פנימית אין ביטול רשות חצרו לחצר אחרת. נתנו עירובן בפנימית כו' האי בר פנימית למאן ניבטל לבטל לבני פנימית איכא חיצונה דאסרה עלי'. דחיצונה אית לה רשותא בפנימית ופנימית אית לה נמי רשותא דהאי דלא עירב ואסרי אהדדי בפנימית ובחיצונה ניבטל רשותי' דפנימית לבני חיצונה אין בטול רשות כו'. שכח א' מן החיצונה כו' פנימית ודאי מותרת אף בלא ביטול דאחדא לדשא הלכך בכולה גוונא דמתניתא אין מבטלין אפי' בזו לפנים מזו. ומתניתא אסורות קתני אפילו בביטול דהאי דלא עירב לבר אי מבטלא פנימית רשותה דחיצונה לחיצונה אשתרי' חיצונה וכן בנתנו עירובן בפנימית ושכח אחד מן הפנימית ולא עירב וביטל לבני הפנימית וחיצונה בטלה רשותה דפנימית לבני פנימית דפנימית שריא וחיצונה אסירא ור"ע דאמר בבבא בתרייתא שתיהן אסורות וא"ל רבה ב"ר חנן לאביי לימא לה לתקינו שתפתיך ושני לי' דא"ל מבטילנא לך אביי לטעמי' ואסורות עד שיבטל ולר"ע ה"נ א"ל חיצונה האיך דלא עירב מבטל לי ולך ונשתרי כולנא וקאמר לימא שמואל כרבנן דאי כר"ע מכדי רשות חיצונה לא אסרה אפנימית בלא עירוב וקאמר ר"ע דהאיך מצי מבטל רשות חצרו א"כ בב' חצרות ופתח ביניהן נמי ליבטלי ואכתי לא אסיק אדעתי' הא דאמר אביי דשתי חצרות זו לפנים מזו מודי שמואל דאפילו רשות חצרו מבטל ומשני א"ל שמואל אנא דאמרי אפי' לר"ע ע"כ לא קאמר ר"ע אלא בשתי חצרות זו לפנים מזו דאסרן אהדדי וכיון דאסרן אהדדי רשות חצרות דפנימית כרשות ביתו דחדא חצר היא א"נ הואיל והשתא ע"י עירוב אסרי אהדדי אבל התם מי קאסרן אהדדי דהא שמואל בב' חצרות ופתח ביניהן קמיירי כדאמר כל שאוסרין ומערבין מבטלין מערבין ואין אוסרין אין מבטלין וכי אסיק לר' יוחנן דרבנן משום דא"ל אדמבטלת לי אסרת עלי לש מואל נמי אפילו לרבנן מבטלין אפילו רשות חצרו והתם היינו טעמא דא"ל אדמבטלת לי קאסרת עלי ואבע"א לאביי ר"ע ורבנן בהא קמיפלגי ר"ע סובר האי בר חיצונה דלא עירב מדינא הא אסר אפנימית דעיריב דאינך מרגילה אלא משום דא"ל לתקינו שתפתיך ולא לעוותי מצית אמרה לה חיצונה מאי עוות אית לך הא האי כיון דקאסר עלך מצי מבטל לי ולך הלכך כל שלא ביטל שתיהן אסורות וכי בטיל אישתרו תרוי ורבנן סברי פנימית מותרת אף בלא ביטול וחיצונה אסורה אף בביטול. דהאי בר חיצונה לא מצי לבטולי רשותי' דאית לי' בחיצונה לפנימית דהא לא אסר עלה ואפילו ברשותי' דאית לי' בפנימית לא אסר עלה ולא צריכא לבטולי דפנימית הא מציא לסלקינהי דא"ל לתקוני כו' וכיון דלא אסר תו לא מצי לבטולי רשותי' דבחיצונה כיון דלא צריכא לביטולי' כלל אפילו ארשותי' דבפנימית הלכך פנימית מותרת אף בלא ביטול דא"ל לתקינו כו' וחיצונה אף בביטול אסורה כיון דלא מצי לבטולי' רשותי' דבחיצונה לפנימית כי בטיל להו לבני חיצונה קאסרה פנימית אחיצונה בהאי רשותא דלא עירבו והדרא חיצונה ואסרה אפנימית בהרגל עירובה אפנימית וא"ל לתקינו כו' וליתא לערובי' גבי' ובחיצונה רבנן לחומרא וכ"ת חיצונה אסורה לאו דומיא דאסורות דר"ע דהתם עד שיבטל והכא אפילו בביטול. הא לא קשיא כיון דאמרי רבנן פנימית מותרת אף בלא ביטול דאחדא דשא. ממילא חיצונה אף בביטול אסורה דליתא לעירובה גבה ולא צריכא לפרושי וכ"ת פנימית