גאון יעקב עירובין רמה

לא אסרה משום דא"ל לתקוני כו' ואין ביטול רשות ולא צריכא לדחוקי דבהא אין ביטול רשות משום דמשתריא בלא ביטול דלא ניחא לה לאתויי עד דמבטלה לה. והשתא לרבנן חיצונה אסורה אפילו בביטול כיון דלא מצי האיך דלא עירב לבטולי נמי לפנימית דלא אסר עלה דאמרה לתקוני כו' תו לא מצי לבטולי לבני חיצונה דליתא לעירובא גבי' דפנימית הא סלקה לה מינה. מיהא לא מסתבר למיסר הכי דהואיל ומציא לסלקינהו לכולהי מינה בלא ביטול תו לא מצי חד מיני' לבטולי רשות' לסלק ע"י ביטול ואינך נישתירו ברשותי' אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא וכדאמרו רבותינו בעלי התוס' וכן לרבא אליבא דר' יוחנן כאביי מתרץ לה. אלא לרבא אליבא דשמואל אסורות דקתני אפי' בביטול לבר מבבא דסיפא דקתני ר"ע שתיהן אסורות בלא ביטול אבל בביטול פנימית מותרת וחיצונה אסורה וחכמים אומרים בזו פנימית מותרת אף בלא ביטול וחיצונה אסורה אף בביטול ושמואל דאמר אפילו כר"ע דבהא מהני ביטול משום דאמרי לה לתקוני שתפתיך ורבנן סברי בהא פנימית אפי' ביטול לא צריכא:

רש"י ורבותינו בעלי התוס' והרז"ה בעל המאור והריטב"א כולהי מחתי להאי דרבא בחדא מחתא וכן הרמב"ן דאמר בספר מלחמותיו בשלהי פירקין דרבא אליבא דשמואל ס"ל כר"ע כוותי' ס"ל ואנן קשיא לן חדא הא דאמרינן כל שאוסרין ומערבין כגון שתי חצרות זו לפנים מזו לרבא לא קאי אלא אבבא בתרייתא ואחיצונה דאסרה אפנימית בעירובה. ותו הא דאמר שמואל מערבין ואין אוסרין כגון שתי חצרות ופתח א' ביניהן אין מבטלין מאי איריא משום דאין אוסרין אפי' אוסרין נמי אין מבטלין אלא היכא דאמרה לה לתקינו שתפתיך ואחדא דשא. ותו מאי פסקא דשתי חצרות זו לפנים מזו מבטלין וב' חצרות ופתח א' ביניהן אין מבטלין מה לי האי מה לי האי הא בזו לפני' מזו נמי לא מבטלא אלא חיצונה דמירגלא בעירובה הוא דקא מיבטלא לפנימית משום דא"ל לתקוני שתפתיך. והא אפי' בשתי חצרות ופתח א' ביניהן נמי כי עירבו בהדי הדדי וחדא מיני' שכח א' מהן ולא עירב ואנחי עירובי' באידך קאחדא לדשא ומשתמשא וא"ל לאידך לתקוני שתפתיך דהא חיצונה לגבי פנימית כשתי חצרות ופתח א' ביניהן דמי דאיהי הא ליתי' לה דריסת רגל בפנימית ובעירובה הוא דקא מרגלא נפשה וכי היכי דאיהי מבטלא לפנימית התם נמי האיך דשכח א' מהן ועירובה מנחא באידך קמבטלא לה לאידך ותו מדתלינן חורבה במחצר לחצר ואצרכינן צריכותא ש"מ במחצר לחצר נמי טעמא משום דבחצר דחברי' לאו עיקר תשמישת' ובשתי חצרות זו לפנים מזו פנימי' דאסרה אחיצונה אמאי לא תיהני לה ביטול דפנימית לגבי חיצונה הא עיקר תשמישתא דחיצונה היא. ותו לרבא שמואל כר"ע ולא כרבנן ותו רבא לישנא דרבנן דברייתא קאמר ואת מוקמת לי' להא דרבא כר"ע ותניא בבבא בתרייתא דרבא שתיהן אסורות דר"ע וחכ"א בזו פנימית מותרת וחיצונה אסורה ותו לרבא כולהי אסורות אף בביטול ושתיהן אסורות דסיפא חיצונה אפילו בביטול ופנימית עד שיבטל ותו פנימית ודאי מותרת דאמר רבא אי בביטול קאמר לימא בביטול דסתם מותרת אף בלא ביטול הוא כדאמרי רבנן פנימית מותרת ומוקמינן לה אף בלא ביטול ועד שיבטל אסורה קרינן לה כדאמר ר"ע אסורה ומוקמינן לי' עד שיבטל ותו האי ודאי מותרת כיון דאין ביטול מחצר לחצר א' אחדא לדשא בלא ביטול נמי תשתרי ואי לא אמרינן אחדא לדשא ביטול מאי אהני לה ולמימר אחדא לדשא ליהני ביטול דלא אהני בכל מקום לא מסתברא כלל ולא מיבעיא דליכא למימר בי' ודאי ותו מדאמרינן בשלהי פירקין אבל התם מי קאסרן אהדדי ולא קאמר וכי קאמ' שמואל בב' חצרות ופתח ביניהן דלא אסרי אהדדי מכלל דפשיטא לי' לשמואל בב' חצרות ופתח ביניהן קאמר וכדאמר כל שאוסרין ומערבין מבטלין אלמא בזו לפנים מזו מבטלין הלכך אתחזיא דכ"ע לא פליגי בשתי חצרות זו לפנים לזו דפנימית מבטלא לחיצונה דלא ליסר עלה בדריסת רגלה כדאמרינן כל שאוסרין ומערבין מבטלין כגון שתי חצרות זו לפנים מזו והאי לאו מחצר לחצר מיקרי דחיצונה חדא