גאון יעקב עירובין רמד

אשכח מידי דלימא שמואל מבטלין מחצר לחצר אלא בהא וכר"ע ואי איתא האיכא טובא דשמואל דאמר כר"א ניבטל פנימי לבני פנימית וחיצונה אתיא ומשתריא בהדה וכן בר חיצונה לבני חיצונה. ואתיא פנימית ומשתריא בהדה כדאמר הריטב"א דרב הונא ברי' דר"י חדא מיני' נקיט ולימא רבא לשמואל בביטול מחצר לחצר ולרבנן ליכא ביטול כלל אף בב' חצרות זו לפנים מזו והא דמפרק דלא אמר רבא אלא הכא דבני פנימי' וחיצונה לאו בני חצר א' ממש נינהו וכו'. א"ה האי כי קאמינא לרבנן לימא בהא אפי' ר"א מודי אלא מחוורתא כדשני מעיקרא דרב אשי פליגא ורבא לטעמי' דאמר הא דאמר שמואל אין מבטלין וחוזרין ומבטלין דלא ליהוי כחוכא ואיטלולא וכן אמרו רבנן דתוספות דרב אשי לית לי' דרבא דאמר פעמים כו':

והא דתניא נתנו עירובין בחיצונה וכו' ומייתי לה בשלהי פירקין והא דא"ל רבה ב"ר חנן לאביי ושני לי' וכולה סוגיין דשלהי פירקין לאביי קתני מתניתא אסורות עד שיבטל ורבנן סברי בסיפא פנימית מותרת בלא ביטול וחיצונה אסירי וכדאזל אביי לרבה ב"ר חנן דרבנן סברי בהא אין ביטול רשות מחצר לחצר. ואמרינן התם לימא שמואל כרבנן ואע"ג דמודי שמואל בשתי חצרות זו לפנים מזו ורבנן הא בהא נמי אסרי אכתי לא אסיק אדעתי' דמודי שמואל בהא וכי אמרינן אזל שמואל אנא דאמרי' לר"ע עד כאן לא קאמר ר"ע אלא בשתי חצרות זו לפנים מזו דאסרן אהדדי אבל התם אי קא אסרן אהדדי דהיינו כדאוקמא אביי להא דשמואל בשתי חצרות ופתח אחד ביניהם הו"מ לאקשויי לאביי מדרבנן דאסרי נמי בהא אלא לר' יוחנן עדיפא לי' לאקשויי דאמר בהדיא בכ"מ יש ביטול רשות מחצר לחצר ושמואל הא אין ביטול רשות קאמר ואביי הוא דפריש אליבי' הכי והשתא דאסיק ור' יוחנן אמר לך אנא דאמרי אפי' לרבנן ע"כ לא קאמר רבנן אלא דאמרה לה אדמבטלת קא אסרת עלי. לשמואל נמי לא תיקשי דבין לרבנן בין לר"ע בשתי חצרות זו לפנים מזו הואיל ואוסרין מבטלין ובכולהי בבי דמתניתא אסורות עד שיבטל אלא בסיפא הוא דקא מיפלגי ר"ע ורבנן ר"ע סבר הואיל ומהני ביטול לא אמרינן לתקוני שתפתיך ולא לעוותי וביטול מהני לתרוי' ורבנן סברי בהא אין ביטול רשות מחצר לחצר דפנימית אמרה לה לחיצונה אדמבטלת לי קאסרת עלאי ואחדא לדשא ומשתמשי בלא ביטול וחיצונה אסורה איכא למימר אפילו בביטול דלא מצי האיך דלא עירב לבטל לה כיון דפנימית אחדא לדשא לית לה עירוב וכדמשמע לישנא דאין ביטול רשות מחצר לחצר דבכה"ג לא אמרינן ביטול כלל ואיכא למימר ביטול דלישתרי בתרוי' ודאי מהני אלא אין ביטול רשות מחצר לחצר קאמר אפנימית אפי' בלא ביטול שריא וכן פירשוהו התם בתוס' דאביי אליבא דרבנן קא מפרש לשמואל כדמפרש לר' יוחנן משום דאמרה עד דמבטלת קא אסרת עילאי. ואיכא למימר נמי דלר' יוחנן דוקא הוא דאמרינן התם טעמא דרבנן משום דאמרה עד דקא מבטלת לי קא אסרת עלאי דר' יוחנן ס"ל אפי' בב' חצרות ופתח ביניהן דלא אסרי אהדדי מבטלין מחצר לחצר. אבל לשמואל דאמר היכא דלא אסרי אהדדי אין מבטלין מחצר לחצר ר"ע ורבנן בהא קמיפלגי ר"ע סבר הואיל ומדינא אסרה חיצונה אפנימית דעירוב מרגילה אלא דאמרה לה לתקוני שתפתיך ולא לעוותי קא מהדרא לה חיצונה מאי עוות איכא הכא כי היכי דאסרית עלך קא מבטילנא לך ורבנן סברי הואיל והיכא דלא אסרה אין ביטול רשות מחצר לחצר הכא נמי אדאמרת אסרה ויש ביטול וליכא עוות הואיל ומצית מבטלא לה אמינא לך אין ביטול ואיכא עוות ולא אסרה כלל דא"ל לתקוני שתפתיך ולא לעוותי וכיון דלא אסרה תו לא מציא לבטולי לה והיינו דלא אותבי' לאביי לשמואל מדרבנן והיינו דא"ל אביי לרבנן אין ביטול רשות מחצר לחצר דכל דלא אסרה אין ביטול רשות וה"נ אמרינן