גאון יעקב עירובין רמג

הא קשיא תימא חיצונה לפנימית לתקוני שתפתיך ולא לעוותי למיהוי לי רשותא בהדך ולמיסר אהאי דלא עירב ותיהוי רגל האסורה ותיסר עלאי דל עירובך ולית לי רשות בחצרך והאי מותר במקומו ולא אסר עלאי וכולהי בני פנימית ליבטלי להאי והאי קושיא מיפרקא כרש"י כיון דבטול עירובי' בפנימית כולהי בני פנימית לבר מהאי דאסרי אהדדי קאסר דריסה רגלי' אחיצונה ואיכא למימר כהר"י דכי אסרינן משום הרגל עירוב חצר שעירובה בחצר אחרת עירובה מרגילה לחצר שבה עירובה והתם קא דיירא. אבל הכא האי חיצונה אע"ג דאית לה רשות בפנימית דחצר פנימית חצר דביתא דידה היא. מ"מ בהאי רשותא לא קא אסרה עלה דפנימית דרשות דמחמת עירוב לא קא אסר אלא היכא דלית לה עירוב בדוכתא ודיירו בדוכתא דעירובה הוא דקא אסרה ותידע מדא"ל רב אחא לרב אשי בשמעתן דג' חצרות הפתוחות זו לזו בפרק מי שהוצאוהו לרב יודא קשיא ולרב ששה קשיא וקאמר לרב ששת דאוקמא בנתנו עירובן באמצעי' תהוי כחמשה ששרוין בחצר אחד ושכח אחד מהן ולא עירב דאסרי אהדדי ומדלא קשיא לי' נמי לרב יודא דאוקמה בנתנה אמצעית עירובן בזו ועירובן בזו ליתו תרתי חיצונות ברשות' דאית להו באמצעית מחמת עירובן וליסרי באמצעית לאו משום דרשות' דמחמת עירוב לא קאסר אלא היכא דעירובי' התם ומרגילי' להתם ואיכא למימר ה"נ דמצי לאקשויי לרב יודא אלא דלרב יודא קשיא לי' לישתרי כולהי משום שליחות. א"נ לרב ששת עדיפא לי' לאקשויי וכי שני ליה התם לא אסרי דיורין להחמיר לרב יודא נמי איפרקא:

עוד אל"ל א"נ בכה"ג לא אסרינן משו' עירו' מ"מ הכא לאו עירו' הוא למישרי דריס' רגל דפנימית לחיצונה דמה שמו עירוב שמו דמיערבי אהדדי אנא בדידך ואת בדידי כחדא אנן וכיון דחיצונה בפנימית הא אסירא מחמת רשותא דהאי דלא עירב מאי עירוב הוא הא חיצונה בהדי פנימי לאו כחדא נינהו דהא איכא בהדה רשותא דלא עירבה בהדי דחיצונה אבל התם בנתנה אמצעית עירובה בזו ועירובה בזו אמצעית בהדי האי חיצונה ובהדי האי חיצונה איהי שריא בהדי' ואינהו שריין בהדה ואידך לא אסרה ברשותה דמחמת עירובה ואפי' לר"ת דפריש לרב אלייא דרבנן דאמצעית מותרת עם שתיהן ושתיהן אסורות עמה התם עירוב הוא אלא גזירה בעלמא הוא דגזור רבנן דלמא את לאחלופי:

הא דקשו רבנן משלש חצרות דר"ש איכא למימר הכא דס"ל לרבא דיורין להחמיר ואסרי אפי' בחצר הפנימית בחצר דידהו מיבעיא והתם הא אמרינן לא אמרו דיורין להחמיר:

דף ס"ז אתקפתא דרב הונא ברי' דר"י אמר הריטב"א הו"מ לאקשויי נמי אשכח א' מבני החיצונה ועירובן בחיצונה אלא חדא מיני' נקט. וכוותי' דהריטב"א מסתברא דאי כרבותינו בעלי התוס' כלפי לייא חיצונה דלא שייכא כולי האי בפנימית אמרת תישתרי בהדה דפנימית פנימית דדרסי אחיצונה ודמיא טפי לחצר אחת לא משתריא בהדה דחיצונה:

כי קאמינא לרבנן. והא דא"ר אשי אהא דאמר שמואל אין מבטלין וחוזרין ומבטלין דשמואל כר"א ס"ל פריק לה הריטב"א בתלת פירוקי ותרין פירוקי דידי' קשיין הא דמפרק דהא דפריש רבא אליבא דרבנן לאו דשמואל היא אלא במאי דשייכא לענין בטול מחצר לחצר הא נקיט אליבא דשמואל דאיהו כר' יוחנן ס"ל כדאמר לקמן אנא כר' יוחנן ס"ל אבל לגבי הא דלא שייכא לענין ביטול מחצר לחצר אלא בענין אם צריך לבטל לכל אחד וא' ואליבא דנפשי' מפרש ע"כ א"ה הא דמוקים רבא לשמואל כר"ע ואמרו רבנן דתוס' והריטב"א משום דאמר שמואל כ"מ שאוסרין ומערבין מבטלין לא