גאון יעקב עירובין רמב

למיגר בשבתא אלא היכא דלא איפשר:

ב:

וצריכא דאי אשמעינן כו' קא קשיא לי' מכדי חורבה טעמא מאי משום דלא אמרי ביטול אלא היכא דעקר תשמישתי' התם אבל חורבה לאו עיקר תשמישתי' בגוה. מחצר לחצר נמי לא שרו בביטול לאפוקי ועיולי מחצר דחברי' אע"ג דצריך לי' מ"מ לאו עיקר תשמישתי' התם ותרתי נ"ל ומשני צריכא דאי אשמעינן מחצר לחצר בהא קאמר שמואל משום דהא תשמישתא לחוד דחצר דידי לתשמישא דידי' וחצר דחברי' לתשמישתא דחברי' ואיהו לאשתמושי נמי בחצר דחברי' לא שרו לי' רבנן בביטול אבל חורבא דחדא תשמישתא לתרוי' דדידי' ודחברי' הוא ואסרי אהדדי ובדידי' אע"ג דלאו עקר תשמישתי' שרו לי' רבנן בביטול קמ"ל והיינו לאביי ולרבא דאמר אפי' בב' חצרות זו לפנים מזו דחיצונה חדא תשמישתא לתרוי' ואע"ג דלחיצונה עקר תשמישתי' בגוה אסר שמואל הואיל ולפנימית לאו עיקר תשמישתא בחיצונה וחיצונה לא מצי מבטלי לפנימית פנימית נמי לא מצי מבטל לחיצונה:

ליתא לעירוביי' גבי' בדאיתא לעירובי' גבי' אמרינן נמי בשכח א' מן הפנימי' איכא חיצונה דאסרה עלי' אלא לרווחא בעלמא נקטי' כדאמר הריטב"א משמי' דהר"י וכן הא דאמר רש"י בבבא דהכא משום דריסת רגל דפנימית לרווחא אמר דאפי' בלאו דריסת רגל אסרה משום הרגל עירוב א"נ בלאו דריסת רגל מציא חיצונה למימר לפנימית לתקוני שתפתיך ואפי' לר"ע דליהני ביטול והא דאמרו רבנן דתוס' הא פשיטא דכולן יכולין לבטל אצלו. לאו שתי החצרות קאמרי דהא חיצונה לא מצי לבטולי לי' דאין ביטול מחצר לחצר אלא היינו קושיא דרש"י וכדאמר הריטב"א משמי' דהר"י דלא ס"ל כשינויא דרש"י אלא קסבר אע"ג דבטלי פנימית רשותן להאי דלא עירב מ"מ לא בטיל עירובי' דערבי בהדי חיצונה ואכתי מהני דלא למיסר עלי' בדריסת רגלי' והא דלא מבטלי לי' לפנימי למישרי לי' בפנימית כי היכי דלישתריא חיצונה לבני חיצונה משום דלא איירי לתקני אלא בדבר שהיחיד מבטל אצל המרובין אבל ליבטלו המרובין דערבו ליחיד דלא עירב בהא לא קמיירי ע"כ. ואנן מסתברא לן כרש"י דהא דהר"י לא קשיא דאי תימא דלא בטיל עירובי' ואהני דלא למיסר עלי' בדריסת רגל מאי קושיא ליבטלו בני פנימית רשותן להאי דלא עירב. הא כיון דלא בטיל עירובי' אית לה לחיצונה רשות בפנימית דכולה פנימית דיירי בביתי' דחיצונה דמנחא בי' עירובא וכל חצר פנימית חצר דהאי ביתא היא. והאי רשותא דאית לה בפנימית לא מצית לבטולי להאי בר פנימית דלא עירב דאין ביטול רשות מחצר לחצר. ואתו בני חיצונה דאית להו רשותא בפנימית ואסרי אהאי דלא עירב ואיהו קאסר עלי' דהא חיצונה בהרגל עירוב מיסר קא אסרי אפנימי' כדאמרינן בבבא דסיפא והו"ל פנימית רגל האסורה במקומה ואסרי שלא במקומה אחיצונה וכ"ת לא אמרינן הרגל עירוב אוסר אלא היכא דאסורה במקומה ככולה בבא דהכא אבל הכא במקום העירוב חיצונה הא עירבה. א"ה בר חיצונה דאמרינן לבטל לבני חיצונה איכא פנימית דאסרי עלה והא הכא פנימית הא עירבה ותישתרי פנימית בעירובה דמנחא בחיצונה ותישתרי נמי חיצונה דהאי דלא עירב הא בטיל להו רשות' לאו משום דצריך לבטל לכל אחד ואחד כדשני לי' רבא לרב הונא ברי' דר"י והכא האי בר חיצונה דלא עירב דלא מצי לבטולי אלא לבני חיצונה ולא לבני פנימית דאין ביטול רשות מחצר לחצר והנך בני פנימית הואיל ועירבו ואית להו נמי דריסת רגל בחיצונה אית להו רשות בחיצונה ורשותא דהאי דלא עירב דבטיל לבני חיצונה בהאי רשותא הא לא עירבו ודבני חיצונה לחוד הוא ואסרי אהדדי בא' מן השוק שמת והניח רשותו לאחד מבני חצר משחשיכה אוסר משום דבהאי רשותא לא עירבו הכא נמי בניחיצונה והאי דלא עירב אסרי אהדדי אלא אי קשיא