גאון יעקב עירובין רלט

בתוספות כיון דשכיח במקומו אמאי מותר והריטב"א מפרק לה כיון דחיצון הוא הגורם וכו' דכל היכא דאפשר למיקנס במקום שני ישראלים עדיף טפי וכו' וקשיא לן אכתי לרבנן דר"ע דלא אסרינן כלל תיקשי אלא כדשנו בתוס' דסבר ראב"י דלא אסר אלא בשני ישראלים אוסרין ושכיח והריטב"א נמי לא קאמר אלא למאי דס"ל דלית הלכתא כש מעתין ואפי' יחיד ממש במקום נכרי אי הוה שכיח הוה אסיר ובפנימי במקומו משום דכי קנסינן אחיצונה במקום שיש ב' ישראלים ממילא פנימי מסתלק וכדבעינא למימר משמי' אבל שמעתין ודאי ליכא למיפרק אלא כרבנן דתוס' וכן משמע מלתי' דריטב"א. מדמוקמינן להא כר"ע אנן דק"יל כרבנן בכל גוונא שרי אלא היכא דנכרי בפנימי' ושני ישראלים בחיצונה כדר"א בשלהי פירקין והיינו דאשמיטוה הריא"פ והרא"ש להא שמעתא אבל הרמב"מ אורי בעובדא דרבי ור' חייא ול"ש ישראל ונכרי בפנימית וישראל בחיצונה ל"ש ישראל ונכרי בחיצונה וישראל בפנימית פנימ' במקומו מותר וחיצון אסיר וכן אמר הריטב"א משמי' דהראב"ד הואיל ורבי ור' חייא עבוד עובדא ורב נמי ס"ל כותי' והריטב"א אמר בה טעמא מדאמרינן בעובדא דהמן ב"ר ריסתק דלא בעינן אוסרין ממש אלא כל היכא דשכיח ישראל דדייר וכו' ואפי' ליכא שני ישראלים דאסרי וכו' ושמעתא דהכא פליגא אסוגיא דלעיל וכו' ואמר הריטב"א רב דשרי פנימי דס"ל ממש בעינן ולא פליג ואנן דס"ל לא בעינן אוסרין ממש אפי' בחד היכא דשכיח אסר אלא שבזו יש לומר דכי קנסינן אחיצונה דאיתנהו בה שני ישראלים ומסתלק בעל החיצונה ממילא מסתלק בעל הפנימית דלא לידור בהכי סגי לן שלא לחלוק כ"כ בדברי ראב"י ע"כ ואנן שותא דמר לא ידעינן מנ"ל דסוגי' אדסוגיא פליגי ורב הונא ברי' דר"י דהכא אדרב הונא דהתם:

הא בעובדא דהמן בר ריסתק אסרי אהדדי במבואה אלא בביטול רשות' הוא דשרי וכולהי אוסרין בעירוב או בביטול רשות אישתרו. וכי היכי דבעירוב תו לא הוה אוסרין ה"נ אי בביטול רשות הו"ל יחיד אי שכיחי, אסר דשנים אוסרין בלא עירוב וביטול קאמר ולא דמי להכא דלא אסרי כלל ואפי' בלא עירוב וביטול רשות ולא הו"ל שנים אוסרין ואף הרשב"א לא ס"ל להא דהריטב"א דאמר (עה"ק בית נתיבות שער ד' סי' ג'.) במקום זה אין הפרש בין ישראל יחידי לישראלים רבים הסמוכין על שולחן אחד או מ חלקין לכמה שולחנות בבית א' שלא חלקו חכמים בדבר אלא כל שיש ישראלים אוסרין זה על זה ואפי' מועטין אוסר הגוי ואם היו מרובין ואין אוסרין זה על זה אין הגוי אוסר ע"כ:

אלמא קסבר הרשב"א אוסרין ממש בעינן ובשמעתין דהכא ס"ל כהרמב"מ והראב"ד לפי שרגלי שני ישראלים בחיצונה מכלל דס"ל לאו מטעמא דהריטב"א ואף הרמב"מ לא ס"ל דאמר (פ"ה מהלכות עירובין הלכה י"ו) ודין ישראל א' ודין רבים שהם סומכין על שולחן אחד דין אחד להם. והכא אמר בעובדא דרבי ור' חייא אלא כדאמר הרז"ה בעל המאור דלגבי נכרי ס"ל כר"ע דאפי' רגל המותרת במקומה בהדי נכרי אוסרות שלא במקומה ואכתי קשיא הא דא"ר אלעזר ונכרי ה"ה כרבים בשלהי פירקין גזירה משום מאן דלא ידע וכו' תי"ל מדר"ע ולהריטב"א דריסת רגל נכרי אי לאו משום גזירה לא אסר כלל והכא משום דחיצון גורם לפנימי שידור עם הנכרי וקנסינן או לגורם או לדר היכא דאיכא שנים וממילא מסתלק אידך ור"א בנכרי בפנימית ושנים ישראלים בחיצונה דליכא דר ואי לאו משום גזירה לא אסר בד"ר וכן פריש הריטב"א התם אלא להרמב"מ ורבוותאי קשיא וכ"ת הרמב"מ ורבוותאי מוקמי לר"א בג' חצרות ונכרי בחדר פנימית וישראל באידך וישראל בחיצונה דומיא דשמואל ורב אדא