גאון יעקב עירובין רמ

דאוקמו הריא"פ והרמב"ם בג' חצרות סוף סוף אי בנכרי כר"ע ס"ל בהאי נמי ניתסר משום דר"ע וצ"ל ר"א אפי' לרבנן קאמר וכדאמר הרז"ה התם ולר"א הכא נמי אפי' לרבנן אסורה משום גזירה דנא ידע וכדאמר הרעז"ה הכא וכן אמר הרמב"נ התם שהריא"פ סמך אדר"א דה"נ א כא האי גזירה וסוגיין לרווחא מוקי כר"ע אפי' בלאו גזירה דר"א וצריך תירוץ והר"י קאר"ו אמר אליבא דהרמב"ם דאפי' נכרי בפנימית וישראל בחיצונה אוסר כיון דידעי דלא אגר ולא ידעי דליכא ישראל בפנימית ושמעתין ודאי קשיא עלי' אלא דאמרינן סוגיין בלאו גזירה דר"א קאמר:

ומסתברא לן אע"ג דאמרי הרמב"ם והרשב"א והראב"ד והרז"ה בישראל ונכרי בפנימית וישראל בחיצונה או איפכא אוסר עד שישכור מהנכרי מכל מקום אי בטיל פנימי רשותי' דאית ליה בחיצונה לחיצון הו"ל חיצון יחיד במקום נכרי ולא אסר עד כאן לא פליג רבא עלי' דאביי בהא בעובדא דהמן באר ריסתק אלא משום דא"כ בטלת תורת עירוב אבל הכא ליכא עירוב דאי שכר לי' מנכרי תו לא בעי לעירובי דלגבי ישראל קי"ל כרבנן דר"ע דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה וגזירה דר' אלעזר נמי ליכא בשכר מנכרי ומדקאמר רב ואסר לא תיפשוט דלא מהני ביטול רשות דא"כ לאביי מא"ל ואיכא למימר הכא אפי' אביי מודי דביטול דחד לגבי דחד שכיח ולא דמי להתם דביטול דרבים לגבי חד הוא א"נ ביטול מחצר לחצר שכיח טפי מביטול דחצר דילי' וצריך תירוץ:

ר"ל ותלמידי דר' חנינא אקלעו כו' מהא דארש"י והיו יראים שמא יבוא נכרי בשבת ליכא למשמע דסבר כר' יודא דליתי' לא אסר דאפי' ר' מאיר דמחמיר מכולהי לא אסר אלא היכא דאתא ביומי' אסר למפרע כדאוקימנא בריש פירקין אבל היכא דידעינן דלא אתי ביומי' דכ"ע דלא אסר ור' יוסי נמי אמר שאין דרך ישראל לבוא בשבת הא נכרי אוסר הואיל ודרכו לבוא בשבת וכן אמר הרמב"ם בנכרי שאפשר לבוא בשבת:

דף סו:

אמר הר"י אפי' לר' יודא אם עירבו מבע"י כשלא הי' הנכרי כשבא הנכרי בשבת בטל העירוב ואם שכרו ממנו בשבת אינו חוזר וניעור וצריך שכירות ובטול והר"י קאר"ו אמר דהרמב"מ ס"ל כוותי' ולא מכרעא דהא דאמר הרמב"מ ב' ישראלים וגוי הדרים בחצר א' ושכרו מן הגוי בשבת חוזר הא' ומבטל לשני היינו בשלא ערבו ותדע דהרמב"מ האמר כר' יוסי דנכרי אע"ג דליתי' אוסר ול"ש איתי' לנכרי ל"ש ליתי' הא לא מצי לעירובי' והריטב"א משמי' דהראב"ד אמר הואיל ואיפשר בשכירות העירוב ה ועומד הי' כשבא הנכרי וכי שכרו ממנו חוזר וניעור וגדולה מזו אחד מבני חצי ששכח ולא עירב מבע"י כיון שביטל רשותו בשבת עירובן עירוב אע"פ שלא הי' עירוב בה"ש עד כאן והשתא אפי' לר' יוסי דאמר נכרי אע"ג דליתי' אוסר א"נ לר' יודא ואיתי' לנכרי מבע"י ועירבו אע"ג דבה"ש לא הוה עירוב כל כמה דלא אגירי מיני' ואגור מיני' בשבת א"נ מת בשבת עירובן עירוב. והראב"ד הא עד כאן לא קאמר אלא בדליתי' לנכרי ואליבא דר' יודא דחזר העירוב להיתירו הראשון וכדמייתי מספינות קשורות דחזרו להתירן הראשון הלכך אמרי' דבהא לא אמרינן שוכר כמבטל רשות דמבטל רשות לאי מחוסר מעשה הוא ועומד לבטל כביטל מעקרו דמי אבל שכירות דמחוסר מעשה הוא ועוד דנכרי חייש לכשפים ואימא לא מוגר להכי היכא דאסר עירובן לאו עירוב וכי הדור ואגור נמי עירוב ליכא אלא היכא דלא אסר ומעיקרא הוה עירוב כי אתא נכרי לא בטל העירוב לגמרי אלא תלוי עד דמוגיר מיני' וממבטל רשות לאו ראי' גמורה הוא מה למבטל רשות דאפילו היכא דאסר ועירבו הוה עירוב