גאון יעקב עירובין רלח

דמאן דבטיל לי' אבל לעיולי מביתי' דמאן דבטיל ני' לביתי' אסיר וכן אמר הרא"ש ולהריטב"א משמי' דהר"מ מקוצי אהני לגבי האי דבטיל לי' ואידך א"נ מפיק מביתי' לביתא דחברי' הו"ל חוזר ומחזיק ובטיל לביטול:

ב השתא דאתית להכי טו' רכוב שאני והשתא ברכוב לא שאני בין רביעית ליותר מרביעית בג' מילין אפי' טפי מרביעית מפינה בציר מג' מילין אפי' רביעית לא מפינה ובמהלך רביעית דרך מיל מפינה מפי מרביעית דרך טורדתו ואפי' ג' מילין והריא"פ והרמב"ם אשמיטוהי לרכוב והרב בעל הטורים עיילי' נענין שאין דרך טורדתו ולא לענין רביעית דליבעי ג' מילין ובהג"א אייתי:

שבנות ישראל פרוצות בכשפים לאו דוקא בנות ישראל אלא לא מיבעיא קאמר דבנות כותים לא מיבעיא דפרוצות בכשפים ובדורות הראשונים בנות כותים נמי לא פריצי בכשפים דהא הולכין אחר רוב הולכי דרכים דנכרים נינהו וכדקתני שחמצו של נכרי א"נ בנות ישראל דוקא ולגבי כשפים חיישינן למיעוטא דמדידהו הוא משום דחמירא סכנתא מאסורא א"נ הואיל ופרוצות בכשפים רוב שלימין מני' הוו דמנחי להו לכשפים ומיעוטא דנפיל מעוברי דרכים:

דף סה כל שאינו מפיק איתמר לרש"י ר"י לא מתני סוגרין וחותמין אלא חותמין צרות בעדו והכי דריש גאוה אפיקי מגינים סגור שסוגר גילוי מגינים ואינו מגלהו חותמין צר בעדו:

ב לרבה ורב ששת דמוקמי לעובדא דרבי ור' חייא כר' מאיר ישראל בפנימית לא בעינן דאפי' נכרי בפנימית וישראל בחיצונה אסר ורב יוסף הא לא קשיא לי' אימא מעשה שהיה כך היה אלא ישראל בחיצונה קשיא לי' מדשרי רב פנימי במקומן א"נ לדידהו דאוקמינהו כר"מ מוקמי כרבנן דר"ע דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה וכיון דישראל בכה"ג לא אסר לא אחמור בנכרי טפי מישראל וכדאמור בתוס' דשלהי פירקין אדר' אלעזר מיהא להרמב"נ בספר המלחמות התם דאמר בנכרי בפנימית וב' ישראלים בחיצונה מדינא אסור ה"נ לר"מ בישראל אחד בחיצונה:

רבה ורב ששת הא דבעי מיני' דרב פנימי במקומו לא שמיע להו וקסברי רבי ור' חייא אסרי לפנימי ולחיצון ומעשה שהיה כך היה ורב אמרה להאי עובדא לאשמעינן דאורו כר' מאיר ואסרי פנימי במקומו ואגב אורחא קמ"ל נמי ישראל בחיצונה דנכרי אוסר בדריסת רגל ורב יוסף תהי בה ישראל בחיצונה ל"ל דדריסת רגל דנכרי פשיטא לי' דאסר כיון דישראלים אוסרים זה על זה דרגל האסורה ודאי אוסרת וכ"ת מעשה שהיה כך היה ועיקר מילתא דרב לאשמעינן דאורו כר' מאיר האמר רב פנימי במקומו מותר. אוסרין זה על זה. והכא פנימי רגל המותר במקומו ואפי' ביחיד במקום נכרי אמרינן אחיד לדשא ומשתמש דלא אחוד לדשא ממש אלא דלא משתמש בחיצונה. אמינא לי' נפיק אזל לי' וכ"ת ישראל ונכרי בפנימית נמי נימא לא שכיחא דדייר ישראל בחיצונה דנכרי הואיל ואית ליה רגל בחיצונה אימא קטל לי' ואמר נפיק אזיל דהא בנכרי בפנימית וישראל בחיצונה לא אסרינן אע"ג דרב כר"ע אבע"א התם נמי שכיחא ולא פליג רבנן ביחיד במקום נכרי ואבע"א בנכרי לחוד אפי' בדריסת רגל דנכרי לא שכיחא דדייר ישראל אבל בישראל בפנימית אדריסת רגל לא חייש ולמידר בהדי חייס אימא אמר אמינא ליה נפק אזל: