גאון יעקב עירובין רלו

מידי דאיסור והיתר לא שיילי מאורים ותומים ואיכא למימר התם דוקא כיון דאיכא שמואל הרמתי וב"ד כדאקשו התם הרי שמואל וב"ד קיים אבל הכא דליכא קשיש מישוע ואלעזר ואי אינהו לא ידעי על כורחך אתה שייל מאורים ותומים מיהא איכא למימר הכא נמי לאו לדבר הלכה הוה צריך לו אלא כדאמרינן התם אי מצלח כו' ה"נ אי מצלח וקרא הכי דיקא דכתיב על פיו יצאו ועל פיו יבואו הוא וכל בני ישראל:

ב וגמירי דכל זמן כו'. אי קשיא קפידא דמלאך קאמרת משום ביטול ת"ת וענשי' דישוע קאמרת משום ביטול פרי' ורבי' מנא לך האי תריץ קפידא דמלאך תלינן בת"ת מדכתיב וילך ישוע בתוך העמק כדאמר רש"י ומינה דביטול נמי מפרי' ורבי' כדאמר רש"י ותלינן ענשי' בפרי' ורבי' דהוה מדה כנגד מדה:

א"ל זילו בטילו רשותייכי כו'. ואביי דאמר בריש סוגיין ואמרו רבנן אין ביטול רשות מועיל במקום נכרי והתם אפילו לגבי חד דאי לגבי תרי האמר אין עירוב מועיל במקום נכרי ואע"ג דנכרי לא בעי לאגורי כדאמר ונכרי לא מיגר התם אין עירוב מועיל לכ"ע ואין ביטול רשות מועיל לר"מ. א"נ אין ביטול רשות דנכרי מועיל אבל דישראל למישוי' יחיד מועיל:

בטילו רשותייכו. ס"ל כרב דאמר מבטלין וחוזרין ומבטלין והלכתא כותי' וא"ל זילו בטילו רשתייכי לגבי חד וכי איצטריך לי' לאידך הדר איהו ומבטל לאידך וחוזרין חלילה ומשתמשי כולהי א"נ כלים שצריכין להוציאן למחר למבוי יניחו אצלי לשבות בביתו ולמחר יוציאום על ידו:

הריטב"א קא מתרגם אליבא דרש"י משמי' דרבותינו בעלי התוס' הא דר"א דמילה דכי ערבו חצרות מאני דבתי שכיחי בחצר ואי שרית לטלטולי אתו לאפוקי מאני דבתי למבוי הלכך אסור לאפוקי אפי' כלים ששבתו בחצר ונעשה מבוי כאלו אין לו חצרות שדינו ככרמלית ואינו ניתר בלחי וקורה אלא כשלא ערבו כו' ורש"י דהכא קא פריש הריטב"א דסתמא ערבו חצרות עם בתים וכו' הלכך אם לא ביטלו רשותם אצלו הם אסורים להוציא ולהכניס למבוי ולטלטל בכולהו דהו"ל ערבו אבל עכשיו שביטלו רשותם אצלו מסתמא אף רשות חצרם בטלו אצלו והו"ל כמי שלא ערבו חצרות עם בתים והם מותרין בכל המבוי להכניס ולהוציא אליו כלים ששבתו בחצר ואמר דרבותינו בעלי התוס' אקשי עלי' חדא היכי איפשר דניחא להו טפי בהיתר מבוי ואיסור חצרות מהיתר חצרות עם בתים ואיסור מבוי ועוד דקי"ל כר' יוחנן וכו' ופירשו דלא אהני ביטול אלא לאותו יחיד וכו' וקאזיל ופריש מילתי' דרש"י. ומדקאמר הריטב"א נעשה המבוי כאלו אין לו חצרות שדינו ככרמלית ואינו ניתר בלחי וקורה טעמא דנעשה ככרמלית משום דאסיר לאפוקי לגוי' אפי' מאני דחצר הו"ל ככרמלית דלא משתרי בלחי וקורה הא אי לאו הכי לא מתסרא טלטולי במבוי גופי' דלמא אתו לאפוקי מאני דבתי לגווי'. והא דאמר הריטב"א אי שרית לטלטולי במבוי אתו לאפוקי מאני דבתים לאפושי טעמא הוא דקאמר אבל מהאי טעמא לחודי' לא הוה מיתסר לטלטולי במבוי גופי' מדקא מסיים בי' ונעשה מבוי. ומילתי' דרש"י דר"א דמילה אדרב אשי דהתם נמי הכי משמע דלאו משום גזירה דאתו לאפוקי מאני דבתי הוא דקמיתסר טלטולי דמבוי והשתא אדקא מוקים לה אליבא דרש"י דבטלי נמי רשות חצרם וקשיא לי' היכי משכחת לה דניחא להו טפי שריותא דמבוי משריותא דבתי בחצר לוקמי' בערבו חצרות עם בתים ובטלו רשות מבוי ורשות חצר לא בטלו לי' ובהאי דבטלי לי' רשות מבוי אישתרו כולהי לטלטולי במבוי גופי' דתו לא הויא מבוי ככרמלית כיון דהאי יחיד דבטלי לי' שרי לאפוקי למבוי מאני דחצר ומאני דבתים